פנקיסטיסקופ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פנקיסטיסקופ (Phenakistiscope), "מראֶה מטעה" בתרגום מילולי, הוא מכשיר אופטי ליצירת אשליה של תנועה, שפותח בראשית שנות השלושים של המאה ה-19 על ידי המדען הבלגי ז'וזף פלטו (Joseph Plateau).
בגרסתו הפשוטה ביותר, המכשיר בנוי מדיסק אחד המחולק לשמונה או שישה-עשר מקטעים, כשבכל מקטע פעור חריץ צר ולצדו דמות המצויה בתנוחה אחת מתוך רצף של תנועה (למשל, דמות קופצת בחבל, בועטת בכדור וכיו"ב). הצד עליו מצוירות הדמויות הופנה כלפי מראָה בעוד הצופה במתקן ניצב ללא ניע מן הצד השני של הדיסק, כשעינו צמודה לאחד החריצים. כאשר הדיסק הסתובב במהירות, בכל פעם שמפתח החריץ חלף בסמוך לעין הצופה, ניתן היה לראות להרף-עין את אחת הדמויות המצוירות מצדו השני של הדיסק (משום שהשתקפו במראה). הרושם שמתקבל על הרשתית הוא של דמות יחידה בתנועה.
פלטו, שחקר את התמדת רישומי האור על רשתית העין, הבין שהדימוי שנחשף לרגע מותיר את רושמו על הרשתית גם אחרי שנעלם: "אם מספר אובייקטים הנבדלים באופן רציף בצורתם ובתנוחתם מוצגים לעין בזה אחר זה במקטעים מהירים וסמוכים, הרשמים שהם מפיקים על הרשתית יתערבבו יחדיו כך שניתן יהיה להאמין שאובייקט יחיד משנה את צורתו ואת תנוחתו" (Joseph Plateau, Dissertation sur quelques Propriétés des impressions, thesis submitted at Liège, May 1829. As quoted in: Jonathan Crary, Techniques of the Observer, The MIT Press 1995, p. 107-9).
תוכן עניינים |
[עריכה] מארה ומייברידג'
המדען וחוקר התנועה אטיין ז'ול מארה היה אחד הראשונים להבין את חשיבותו של המתקן לחקר התנועה:
 |
כלום מכירים את המכשיר האופטי הגאוני שהמציא פלטו, הקרוי "פנקיסטיסקופ". מכשיר זה, המכונה גם "זואוטרופ" (Zootrope), מציג לעין סדרה של דימויים עוקבים של אנשים או חיות המתוארים במגוון תנוחות. כאשר תנוחות אלו מתואמות כך שהן מעלות לפני העין את כל שלבי התנועה, האשלייה מושלמת; נדמה לנו שאנו רואים אנשים חיים זזים בכיוונים שונים. מכשיר זה, המשמש על-פי רוב לשעשוע ילדים, מראה לעתים קרובות דמויות גרוטסקיות הנעות באופנים מגוחכים. אך התחוור לנו, שעל ידי תיאור מוקפד של דמויות על מנגנון זה, וייצוג נאמן של התנוחות העוקבות של הגוף במהלך צעידתו, ריצתו וכדומה, נוכל לשעתק את מראה סוגי התנועה השונים של האדם [1] |
 |
הצלם האנגלו-אמריקאי אדוארד מייברידג' והמיליונר לילנד סטנפורד, במסגרת ניסוייהם בצילום תנועה, הבינו ש"תיאור מוקפד" ו"ייצוג נאמן" יכולה לספק המצלמה. הם החליפו את איורי הפנקיסטיסקופ בתצלומים, שנתפסו כאמינים ומדויקים יותר, ובעלי זיקה הדוקה יותר ל"אמת" ריאליסטית כלשהי, ובנו על סמך התצלומים תאוריית תנועה. מארי הסתייג מההיבט האשלייתי שיוצרים תצלומיו של מייברידג', אך המשיך להיעזר בצילום ובמכשיר הפנקיסטיסקופ במחקרי התנועה שלו.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ מארה, מצוטט אצל: Anita Ventura Mozley, (1979). Muybridge's Complete Human and Animal Locomotion, Vol 1., New York: Dover Publications, Inc. p. xiv
[עריכה] לקריאה נוספת
- O. Cook, (1963). Mouvement in Tow Dimensions, London.
- D.B. Thomas, (1964). The Origin of the Motiuon Picture, London.
