TTL (צילום)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

TTL הם ראשי תיבות של "Through The Lens" (דרך העדשה). הTTL הינה שיטת מדידת האור הנפוצה ביותר, המשמשת ברוב המצלמות המודרניות. שיטה זו היא השיטה המדויקת ביותר למדידת אור חוזר, ויתרונה הגדול הוא מניעת היסט (פרלקס) בין הנושא המצולם למד האור. גם חיישני מיקוד אוטומטי (אוטו-פוקוס) יכולים לפעול דרך העדשה במקום, או במשולב עם חיישן מיקוד חיצוני.

ישנן 4 שיטות למדידת אור בעזרת מד אור TTL. הימצאותן קשורה ישירות בגוף המצלמה בה אתם משתמשים ומתי הוא יוצר.

[עריכה] שיטות מדידת הTTL

• תמונה מלאה - השיטה הפשוטה ביותר, יוצרת ממוצע של כל שטח הפריים המצולם ומניחה שהוא אפור 18%.

• Center weighted - שיטה מתקדמת יותר, המניחה שלא לכל הפריים יש חשיבות אחידה בקביעת החשיפה של התמונה, ולכן נותנת משקל רב יותר למרכז התמונה ומשקל קטן יותר לשולי התמונה, זאת מנקודת ההנחה שמרכז התמונה הוא החלק החשוב ביותר בתמונה.

הערה: במצלמות מתקדמות, בהן ניתן לבחור את שיטת המדידה לרוב שיטה זו תוצג סימבולית בתצוגות המצלמה כך: ( )

• Spot - שיטה זו נוספה על הCenter weighted כדי לאפשר לצלמים למדוד אור מנקודה אחת בלבד בפריים המצולם. דבר זה חוסך את השימוש במד אור חיצוני לאור חוזר. צלמים מנוסים משתמשים בשיטת מדידה זו כדי לקבל את המדידה הנכונה רק מהאובייקט שמעניין אותם או לצורך השוואת הנקודות הבהירות בתמונה (HighLights) והכהות בתמונה (Shadows) להתאים את החשיפה לטווח ההתגלות של הסרט הצילום או הקולטן הדיגיטלי.

הערה: במצלמות מתקדמות, בהן ניתן לבחור את שיטת המדידה לרוב שיטה זו תוצג סימבולית בתצוגות המצלמה כך: *. במצלמות בהן האופציה לצילום Spot קיימת, שטח בחיישן יהיה מצוין במסך המיקוד.

• Matrix - שיטה זו משתנה ממצלמה למצלמה. כל חברה פיתחה את השיטה הייחודית שלה שמאפשרת את החשיפה המדויקת ביותר לדעתה.

בשיטה זו ישנם מספר חיישנים (מ4 ועד מאות) שחשים את כמות האור באזורים שונים של הפריים. החיישנים שולחים את מדידת האור שלהם למחשב המצלמה שמשווה באמצעות בינה מלאכותית בין הסיטואציה המצולמת לבין מצבים שהוזנו לו במפעל. כל מצלמה מנתחת את הסיטואציות בשיטה שונה ועפ"י שיקולים שונים, אך התוצאות הסופיות עפ"י רוב זהות.

הערה: במצלמות מתקדמות, בהן ניתן לבחור את שיטת המדידה לרוב שיטה זו תוצג סימבולית בתצוגות המצלמה כך: (*).

[עריכה] מיקום מד האור

עקב הצורך לעבור את העצמית כדי למנוע היסט, החישנים יהיו ממוקמים בתוך גוף המצלמה.

ברוב מצלמות הרפלקס החישנים יהיו ממוקמים בתוך הפנטפריזמה. מצלמות דיגיטליות (פרט לDSLR) משתמשות בקולטן הדיגיטלי שלהן לצורך איסוף המידע (בדומה לאוטופוקוס של כמה מהן)

[עריכה] Flash TTL

המצלמות המודרניות מסוגלות לשלוט בכמות האור המוקרנת מהמבזק ("פלאש") אליהן הן מחוברות.

אין דרך לדעת באופן מדויק לפני הצילום כמה אור דרוש להארת הנושא על ידי מהצלמה אלא על ידי שימוש בGuide Number שלו ומדידת המרחק מהאובייקט (המצלמות של חברת Minolta מצוידות בטכנולוגיה ייחודית שמאפשרת להן לקבוע את עוצמת ההבזק לפני הצילום בעזרת שימוש בנתון מרחק המיקוד מהעצמית והGN של המבזק). מדידת הTTL בשימוש עם מבזק תעשה מההשתקפות על גבי הסרט הצילום עצמו. המצלמה פותחת את הסגר ומפעילה את המבזק, האור שנכנס דרך העצמית פוגע בסרט הצילום. החישנים שמופנים לכיוון הסרט הצילום בוחנים את עוצמת ההשתקפות שחוזרת ממנו, ומחליטים מתי הגיע מספיק אור. הם שולחים אות למחשב המצלמה שיפסיק את ההבזק.

הערה: ישנה דרך נוספת למדוד הבזק TTL, בעזרת הבזק מקדים (Pre-Flash TTL), המצלמה יורה הבזק קצר ביותר ומודדת בחישני הTTL הרגילים את כמות האור.השיטה בעייתית שכן היא מבזבזת חלק מטעינת המבזק.

מצלמות דיגיטליות משתמשות בקולטן שלהם לצורך המדידה.