תשעת המכובדים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

התאור האמנותי המוכר הקדום ביותר של תשעת המכובדים. בית העיריה הישן של קלן, גרמניה

תשעת המכובדים (בצרפתית: Neuf Preux) הוא הכינוי שניתן לתשע דמויות היסטוריות אשר בהן מגולם האידאל האבירי של ימי הביניים. הופעתם הראשונה של תשעת המכובדים בקרב האמנות האירופית הייתה במאה ה-14, בחיבורו של ז'אן דה לונגויון "שבועת הטווס" (Voeux du Paon). תשע הדמויות המופיעות בחיבור היו, לפי התפיסה הרווחת בימי הביניים, דמויות אביריות ראויות לציון בעת העתיקה, בתנ"ך ובהיסטוריה והאגדה הנוצרית של ימי הביניים. לאחר הופעתם של תשעת המכובדים בחיבור הצרפתי, הם הפכו להיות נושא נפוץ בספרות והאמנות של אירופה באותה התקופה, וזכו להערצה ששרידיה ניכרים עד לימינו ביחס לו זוכות דמויות אלו בקרב האגדה והאמנות העכשויות.

תשעת המכובדים היו:

• מהעת העתיקה:
  • הקטור
  • אלכסנדר הגדול
  • יוליוס קיסר

• מההיסטוריה היהודית:
  • יהושע בן נון
  • דוד
  • יהודה המכבי

• מההיסטוריה והאגדה הנוצרית:
  • המלך ארתור
  • קרל הגדול
  • גוטפריד מבויון

כמה מהגרסאות המאוחרות של הרשימה כוללות את הגיבורה ז'אן דארק כמכובדת העשירית.

כקבוצה מציגות הדמויות את כל הפנים הקיימים בלוחם המושלם. כל המכובדים, למעט הקטור, נודעו בשל מעשי הכיבוש שביצעו ורובם היו צאצאים למשפחות מלכותיות או אציליות. כל הדמויות ברשימה זיכו את מדינותיהם ועמם בכבוד ויוקרה וסימנו את הכח והעורמה הצבאית שנחשבו בימי הביניים לתכונות ראשונות במעלה.