תקנות העברת קרקעות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תקנות העברת קרקעות, 1940 (באנגלית: Land Transfer Regulations) היו תקנות של שלטונות המנדט הבריטי שהגבילו מאוד מכירת קרקע ליהודים בארץ ישראל.

הספר הלבן שפורסם בשנת 1939 קבע כי יש להגביל מכירת קרקע ליהודים בארץ ישראל. בעקבות פרסום "הספר הלבן" פורסמו בפברואר 1940 "תקנות העברת קרקעות בארץ ישראל" שחילקו את ארץ ישראל לשלושה אזורים: אזור שבו העברת הקרקעות היא חופשית (בשרון ובחלק משפלת החוף), אזור שבו העברת הקרקעות מותרת רק באישור הנציב העליון ואזור, שכלל כ-65% משטח המנדט, בגליל, בשומרון, ביהודה, בעזה ובצפון הנגב, שבו נאסרה מכירת קרקעות ליהודים.

היישוב התנגד לגזירה זו בכל תוקף, וכניסת התקנות לתוקף לוותה במחאות, בהפגנות ובשביתה כללית. חוק הקרקעות נותר בתוקפו למשך שארית ימי המנדט, אך היישוב עשה כל שביכולתו על מנת להתנגד לו, והמשיך ברכישת קרקעות, רובן באזורים שנאסרו להעברה ליהודים.

עם קום מדינת ישראל נחקקה פקודת סדרי השלטון והמשפט, שהסדירה את המעבר מן המנדט הבריטי למדינה עצמאית ולה חוקים משלה. אחד הסעיפים החשובים בפקודה היו ביטול גזרות הספר הלבן (סעיף 13 לפקודה) ובמסגרת סעיף זה בוטלו אף תקנות העברת הקרקעות, וזאת למפרע, מיום 18 במאי 1939.