תפלת החדש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הסידור תפלת החדש הוא סידור בנוסח הספרדים. הסידור יצא לאור לראשונה בשנת ה'תקס"א (1801) בליוורנו שבאיטליה. הסדור משקף מנהגי התפילה של יהודי צפון אפריקה ויהודי צפון מערב איטליה,גאורגיה,בוכרה,ושאר קהילות המזרח. הסידור נדפס בליוורנו שלוש שנים לפני מות החיד"א ומובאים בו פסיקותיו מספרו "קשר גודל" בעניני הלכה. הנוסח המובא בסדור היה נהוג גם בין חלק מיהודי תימן שהתפללו על פי נוסח שאמי השלם. החל ממחציתה השנייה של המאה העשרים איבד "תפלת החדש" את ההגמוניה שלו כשלצידו נדפסים יותר ויותר סידורים המבוססים על סדורי הבבלים ונוסחאות הבן איש חי. המהדורה האחרונה של הסדור הודפסה בשנת ה'תשל"ה (1975) בירושלים.

דחיית הנוסח הזה באה בעיקר עקב השפעתה הרבה של יהדות בבל על יהודי ארץ ישראל ולאור העובדה שרוב הספרדים לפני הקמת מדינת ישראל היו יוצאי עיראק וסוריה, ארצות בהם נהגו להתפלל בנוסח שונה מיהודי המערב, נוסח יותר קרוב ומותאם לקבלה, משום שהיו יותר קרובים למקובלי צפת.

על אף העובדה שהמהדורה האחרונה נדפסה בשנת 1975, מהדורות צילום של מהדורה זו המשיכו להיות נפוצות בחלק מבתי הכנסת של יוצאי צפון אפריקה,גאורגיה, בוכרה,ושאר קהילות המזרח ותימן,כן יצאו מס' מהדורות נוספות לסידור זה בהוצאת סיני. בראשית המאה ה-21 חלה עדנה מחודשת במעמדו של הסידור שנסדר מחדש ויצא במספר מהדורות חדשות. בשנת ה'תשס"ד (2004) יצאה לאור מהדורה בשם "תפלת החדש - ליוורנו - מהדורת ארץ ישראל", ובשנת ה'תשס"ז (2007) הוציא רואי מרגלית מהדורה חדשה של תפלת החדש המיועדת ליוצאי תימן המתפללים בנוסח השאמי שהיה נפוץ ביהדות שרעב.