תסמונת מרפן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. הסיבה שניתנה לכך היא: ויקיזציה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

תסמונת מרפן היא מחלה גנטית תורשתית. התסמונת נוצרת על ידי פגיעה ברקמות החיבור המאופיינת בגפיים ארוכים מהרגיל, המחלה משפיעה גם על הריאות, על העיניים, על הלב ועל כלי הדם - בדרכים פחות נראות לעין.

הסימנים העיקריים בתסמונת הם: קומה גבוהה, סובלוקסציה של העדשה (עדשת העין אינה במקומה). פרולפס של המסתם המיטרלי (עלי המסתם בכניסה לאב העורקים חורגים ממקומם ומפריעים לסגירה יעילה של המסתם), אב העורקים, ביציאה מהלב, מורחב, תיתכן התפתחות של קרע באב העורקים בגלל פגם בדופנו.

המחלה נקראת על שם אנוטין מרפן, רופא צרפתי שתיאר אותה לראשונה ב-1896.

תוכן עניינים 1 שכיחות התסמונת 2 רקע 3 מאפייני התסמונת 4 גורמים לתסמונת מרפן 5 אבחון 6 טיפול 7 מה צופן העתיד לחולים בתסמונת מרפן

[עריכה] שכיחות התסמונת

המחלה מופיעה בכל העולם, בכל הגזעים, בזכרים ובנקבות. מארצות שונות מדווחים על שכיחות ממוצעת של 1:10,000 לידות. המחלה עשויה להתגלות בכל גיל - מלידה או בגיל מאוחר יותר. תסמונת מרפן פוגעת בגברים, נשים וילדים, ומצויה בקרב כל הגזעים והקבוצות האתניות. על פי ההערכה כ-25,000 איש בארצות הברית חולים בתסמונת.

[עריכה] רקע

תסמונת מרפן היא מצב תורשתי שפוגע ברקמות החיבור. התפקיד הבסיסי של רקמות החיבור הוא לתמוך בגוף ולספק לו אפשרויות לגדילה והתפתחות. בתסמונת, נפגעות רקמות החיבור, ומאחר שבכל מקום בגוף יש רקמות חיבור, הרי שכל אברי הגוף מועדים לפגיעה עקב התסמונת, כולל השלד, העיניים, הלב וכלי הדם, המערכת העצבית, העור והריאות.

[עריכה] מאפייני התסמונת

התסמונת פוגעת אצל כל אחד בצורה שונה. אצל חלק מהאנשים מופיעים רק סימפטומים קלים, בה בשעה שאצל האחרים הסימפטומים הם קשים. ברוב המקרים המחלה מתקדמת עם התקדמות הגיל. מערכות הגוף שהפגיעה בהן שכיחה הם:

• השלד – אנשים החולים בתסמונת הם בדרך כלל גבוהים מאוד, דקים, ועם מפרקים משוחררים. הזרועות שלהם, הרגליים והאצבעות עלולים להיות מאורכים ללא פרופורציה לאברי גופם. לאנשים עם תסמונת מרפן יש בדרך כלל פנים צרים וארוכים וחלל הפה שלהם מוגבה, כך שהשיניים שלהם צפופות ואפילו גדלות זו על זו. ייתכן גם עיוות בעצם החזה, עיוות של עמוד השדרה (סקוליוזיס), רגליים שטוחות ומפרקים רפויים.

• עיניים – למעלה ממחצית החולים יסבלו מתזוזה של עדשת העין בעין אחת או בשתיהן. העדשה אצלם עלולה להיות מעט גבוהה או מעט נמוכה מהנורמלי ועלולה אף לנדוד לצדדים. התזוזה יכולה להיות מינימלית, או שהיא ברורה ומודגשת. אנשים רבים עם תסמונת מרפן הם קצרי ראייה וחלקם עלולים לפתח גלאוקומה (לחץ תוך עיני מוגבר) בגיל צעיר או ירוד (קטרקט).

• לב וכלי דם – לרוב הסובלים מתסמונת מרפן יש ליקויים בלב ובכלי הדם. המסתם בין החדר השמאלי שבלב פגוע והוא יכול להיות רופף ומוגדל, כך שנגרמת פעילות שסתום לקויה כאשר הלב מתכווץ. במקרים מסוימים המסתם עלול לדלוף, ובכך לגרום ל"אוושה בלב" אותה יכול הרופא לשמוע בעזרת המסכת (סטטוסקופ). כאשר יש דליפות קלות ייתכן שלא יופיעו סימפטומים, אבל כאשר הדליפה היא רצינית נגרמים קוצר נשימה, עייפות, ודפיקות לב מוחשות. בגלל פגם ברקמת החיבור, הקיר של אב העורקים (אאורטה) עלול להיחלש ולהתרחב, מצב שקרוי התרחבות של אבי העורקים, הגורם לבעיות רציניות ואפילו למוות פתאומי.

• המערכת העצבית – המוח וחוט השדרה מוקפים נוזל שנמצא בתוך קרום שנקרא דורה, שעשוי מרקמת חיבור. כאשר אנשים עם תסמונת מרפן מזדקנים, הדורה הולכת ונחלשת ולכן מתמתחת. כתוצאה, מתחיל להיווצר לחץ על החוליות בחלק התחתון של עמוד השדרה ובהדרגה יש שחיקה של העצמות שסביב לחוט השדרה. שינויים אלה יכולים לגרום לאי נוחות קלה או שעלולים לגרום לכאבים בבטן או ברגליים.

• עור – חולים רבים מפתחים סימני מתיחה על העור, גם מבלי שיש אצלם שינוי במשקל הגוף. סימני מתיחה אלה יכולים להופיע בכל גיל ואינם מהווים סכנה לבריאות. עם זאת, אנשים עם תסמונת מרפן נוטים יותר לסבול משבר (הרניה).

• ריאות – אף על פי שליקוי ברקמות החיבור שגורם לבועיות שבריאות להיות פחות גמישות, חולי התסמונת רק לעתים רחוקות חשים בבעיה כלשהי. עם הבועיות מתמתחות באופן לא רגיל או שהן מתנפחות, קיימת סכנת לתמט (קריסה) של הריאה. לעתים נדירות אנשים עם תסמונת מרפן סובלים מבעיות נשימה בשינה שקשורות בנחירה או בדום נשימה בשינה.

[עריכה] גורמים לתסמונת מרפן

ברקמת החיבור. החולים במחלה נולדים עם התסמונת, אף אם היא לא תאובחן התסמונת נגרמת מליקוי בגן שקובע את מבנה הפיברילין, החלבון המהווה חלק חשוב עד הגיעם לגיל מבוגר. הגם שלכל החולים בתסמונת מרפן יש אותו ליקוי בגן, לא לכל החולים יש אותם סימפטומים ובאותה דרגה של חומרה. מדענים אינם יודעים למה הפגם הגנטי הזה מופיע בצורה שונה אצל אנשים שונים. הגן הפגום עובר בתורשה. לילד של חולה בתסמונת מרפן יש 50% של סיכון ללקות באותה תסמונת. לעתים פגם גנטי חדש – מוטציה, מתרחש בתהליך יצירת תא זרע או תא ביצית, אולם לזוג הורים שאינו חולה במחלה יש סיכון של 1 ל-10,000 שיהיה להם ילד עם תסמונת מרפן.

[עריכה] אבחון

קיימת בדיקה גנטית לאיתור חד משמעי של אחת מ-137 המוטאציות האפשריות למרפאן בכרומוזום 15. אחת הבדיקות נקראת "PGD" או "PreImplantation Genetic Diagnostics" ובעברית "אבחון טרום השרשה". בבדיקה זו לוקחים תא אחד מעובד בן עד כשלושה ימים ובו בין 4 ל-8 תאים, ובודקים אותו אל מול המוטאציות הידועות, או אל מול מוטאציה שנמצאה בדמו של אחד או יותר מבני משפחה. בדיקת PGD מבוצעת כחלק מתהליך הפריה מלאכותית (IVF). כמו כן ניתן לבצע בדיקה בשלב מאוחר יותר של ההריון, הנקראת "בדיקת תאחיזה", linkage, gene linkage - נטיה של שני גנים סמוכים זה לזה על אותו כרומוזום לעבור יחד מהורה לילד; מדענים משתמשים בתכונה זו כדי לגלות פגמים גנטיים והעברתם במשפחה. בנוסף הרופא או הגנטיקאי יכול לקבל את ההיסטוריה הרפואית הכוללת של המטופל, וכן מידע על כל בן משפחה שחולה בתסמונת. ניתן אז לבצע בדיקה גופנית מקיפה שתכלול הערכה של מבנה השלד והיחס שבינו לבין אורך הגפיים והאצבעות. בדיקת עיניים כולל בדיקת העדשות. בדיקה של תפקוד הלב כמו אולטרה סאונד או הולטר של הלב ואבי העורקים. כמו כן הרופא יכול לאבחן תסמונת מרפן אם יש היסטוריה של המחלה במשפחה ובעיה מוגדרת בלפחות שני איברים. אנשים שאין להם היסטוריה של תסמונת מרפן במשפחה, יאובחנו כחולים בתסמונת אם לפחות שלושה איברי מטרה נפגעו. יתרה מזאת, שתי מערכות צריכות להציג סימפטומים ברורים של תסמונת מרפן. במקרים מסוימים, אבחון גנטי יכול להיות בעל ערך. גם אם אין היסטוריה משפחתית של תחלואה בתסמונת, לבני משפחה של אדם שאובחן כסובל מהתסמונת אסור להניח שהם לא נפגעו מהתסמונת. גם הם צריכים לעבור בדיקות לברור השאלה האם יש להם סימפטומים של תסמונת מרפן.

[עריכה] טיפול

מאחר שבתסמונת נפגעות מספר ממערכות הגוף, חולה בתסמונת מרפן יכול להיות מטופל אצל מספר רופאים בעלי התמחויות שונות. רופא משפחה או רופא ילדים ינהל את הטיפול בחולה וישלח את החולה לייעוצים אצל קרדיולוג, רופא עיניים או רופאים אחרים על פי הצורך. לעתים יהיה גם צורך בהתייעצות עם גנטיקאי.

אין תרופה מיוחדת לתסמונת. על מנת לפתח תרופה על החוקרים לזהות את השינויים בגן הספציפי שאחראי לתסמונת ולטפל בה לפני הלידה. עם זאת, מגוון של טיפולים יכולים להפחית את עוצמת הסימפטומים. המומחה יקבע עבור כל חולה בנפרד תוכנית טיפולים על פי צרכיו. הגישה בה ינקוט הרופא תלויה במערכות הגוף שנפגעו עקב התסמונת.

• בעיות בשלד – החולה יעבור הערכה שנתית על מנת לאתר כל שינוי בשלד. הדבר חשוב במיוחד אצל מתבגרים שקצב הגדילה שלהם מהיר. עיוותים רציניים עלולים לשבש את פעולת הלב והריאות. במקרים מסוימים יהיה צורך בחגורה אורתופדית או בניתוח.

• עיניים – בדיקות עיניים תקופתיות מוקדם ככל שניתן הן המפתח לזיהוי מוקדם ולטיפול בבעיות שעלולות להתעורר. ברוב המקרים משקפיים או עדשות מגע יכולים לטפל בבעיה, אם כי יש צורך גם בניתוח במקרים רבים.

• לב וכלי דם – בדיקות תקופתיות וא.ק.ג יסייעו לרופא להעריך את מצבו של הלב. ככל שמאתרים בעיות מוקדם יותר, כן יש יותר סיכוי למנוע סיבוכים מסכני חיים. בעיות במסתמי הלב מטופלות בדרך כלל בטיפול תרופתי. במקרים מסוימים יש צורך בביצוע ניתוח החלפה של המסתם הפגוע. את הניתוח יש לבצע לפני שאבי העורקים מגיע להתרחבות כזו שיש סכנה של היווצרות קרע שמעמיד בסכנה מיידית את החולה.

• המערכת העצבית – על אף שאין דרך למנוע את התרחבות הדורה וקריעתה, טיפול תרופתי יכול להקטין את הכאבים הכרוכים בהתפתחות זו.

• ריאות – חשוב במיוחד למנוע עישון אצל אנשים עם תסמונת מרפן, מאחר שהם כבר בסיכון גבוה ללקות בריאותיהם. יש לפנות לרופא עקב כל בעיה של נשימה בשינה.

[עריכה] מה צופן העתיד לחולים בתסמונת מרפן

למרות העובדה שאין עדיין ריפוי למחלה, יש שיפור מתמיד באיכות החיים של החולים בתסמונת. אבחון מוקדם וטכנולוגיות רפואיות חדשניות משפרות את איכות חייהם של החולים ותורמות להארכת תוחלת החיים. כאשר מקפידים על ביצוע בדיקות תקופתיות לאיתור מוקדם של בעיות רפואיות וטיפול בהן על פי הצורך, יש לחולה בתסמונת מרפן תוחלת חיים דומה לתוחלת החיים הממוצעת.