תחבורה בקוריאה הצפונית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
התחבורה בקוריאה הצפונית משמשת בראש ובראשונה להובלת מטען כגון תוצרים תעשייתים וחקלאיים, ציוד צבאי, ומינרלים בין חלקי המדינה. להובלת בני אדם ומוצרי צרכיה חשיבות משנית. יש פער ברמת התשתית התחבורתית בין האזורים העירוניים והכפריים.
תוכן עניינים |
[עריכה] כבישים
למערכת הכבישים במדינה פחות חשיבות מאשר למערכת הרכבות. הכבישים משמשים בדרך כלל למעבר של מרחקים קצרים. יש פער בין רמת הכבישים בפיונגיאנג ומספר ערים גדולות אחרות לבין רמת הכבישים בעיירות וכפרים. מעטות המכוניות הנוסעות בכבישים עקב הגבלה על מספר המכוניות בגלל התלות בייבוא נפט, ובכבישים בעיקר נהוג להוביל מוצרים תעשייה וחקלאות על גבי משאיות. אורכם הכולל של הכבישים במדינה מוערך בכ-24,879 (2003), כחציים סלולים. כבישים מהירים החלו להיסלל בשנות ה-70. החשובים: פיונגיאנג-סונאן (15 ק"מ), פיונגיאנג-וונסאן (189 ק"מ), פיונגיאנג-נאמפו (46 ק"מ), ופיונגיאנג-קאסונג (170 ק"מ)
[עריכה] רכבות
הרכבת הינה אמצעי התחבורה החשוב ביותר בקוריאה הצפונית. 80% מתנועת האנשים, ו-86% מתנועת התוצרת התעשייתית במדינה נעשים באמצעות מערכת הרכבות הכוללת לפי הערכות 5,224 ק"מ של מסילות ברזל. ההתפתחות של מערכת הרכבות באה במקביל להתפתחות התעשייתית של קוריאה בשנות העשרים והשלושים תחת השלטון הקולוניאלי היפני בקוריאה, כאשר בתקופה זו הונחו מסילות רכבת רבות להובלת התוצרת התעשייתית ממרכזי התעשייה (מפעלים, מכרות) לשאר חלקי המדינה ולנמלים ומשם ליפן. במהלך מלחמת קוריאה (1950-1953) ניזוקה קשות מערכת הרכבות במדינה. לאחר סיום המלחמה החלה תקופת שיקום מסיבית בקוריאה הצפונית ושופצה מערכת הרכבות במדינה ונבנו מסילות רכבת חדשות בעזרת סיוע כלכלי של ברית המועצות. בשנות ה-90 סבלה מערכת הרכבות במדינה ממחסור חמור בדלק, דבר שהוביל להשבתה חלקית/מלאה של קווים ועיכוב של העברת מוצרים וכוח עבודה במדינה. רמת החישמול במערכת גבוהה ועומדת על כ-80%. כל מערכת הרכבות במדינה מופעלת באמצעות חברת הרכבות הלאומית (בבעלות ממשלתית מלאה כיאה לכלכלה מתוכננת) המסונפת למשרד הרכבות. בין המסילות החשובות במדינה: פיונגיאנג-רג'ין (781 ק"מ), פיונגיאנג-סינאויג'ו, נאמיאנג-רג'ין (158 ק"מ), צ'ונגג'ין-נאמינג (171 ק"מ), הואריונג-רג'ין (327 ק"מ), (פיונגיאנג-סונאן). מערכת הרכבות של קוריאה הצפונית מתחברות לזו של סין: (סינאויג'ו-דאנדונג), (נאמינג-טומן) ולזו של רוסיה (טומנגאן-חסאן).
[עריכה] תחבורה אווירית
בקוריאה הצפונית ישנם כ-80 שדות תעופה שמישים, בחציים מסלול נחיתה סלול. שדות התעופה מופעלים על ידי חברת התעופה הלאומית (בבעלות ממשלתית מלאה כנהוג בכלכלה מתוכננת), אייר קוריו. ישנם נמלי תעופה הנשלטים על ידי צבא קוריאה הצפונית. עם סיום מלחמת קוריאה שוקמו ונבנו שדות תעופה רבים. צי המטוסים מורכב ממטוסים תוצרת רוסיה. נמל התעופה הראשי במדינה הינו נמל התעופה סונאן שבפיונגיאנג.
[עריכה] תחבורה ימית
[עריכה] נמלים
הנמלים בקוריאה הצפונית משמשת בעיקר לסחר חוץ ודיג. נמלי ים המשמשים לסחר חוץ (ייצוא וייבוא), ונתיבי שיט פנימיים המשמשים בעיקר להובלה פנימית של מוצרים וכוח עבודה. כל נמלי הים במדינה לא קופאים במשך כל השנה. הנמלים העיקריים הם- בחוף המזרחי: צ'ונגג'ין, המהונג (הונגנאם), קימצ'אק, רג'ין, סונבונג (אונג'י לשעבר) קוסונג וונסאן. בחוף המערבי: נאמפו והאג'ו. בצי הסוחר כ-200 ספינות מסוגים שונים עם נפח כולל של כמיליון טון.
