ש. בן-ציון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ש. בן ציון הוא שם העט שבו נודע שמחה אלתר גוטמן (1870 - 1932), סופר, עורך ומוציא לאור מראשוני תל אביב.
תוכן עניינים |
[עריכה] פעילותו
[עריכה] לפני עלייתו לישראל
שמחה אלתר גוטמן נולד באורחיי, בחבל בסראביה שברומניה ב-1870.
בשנותיו הראשונות פרסם סיפורים בכתבי העת "המליץ" ו"הצפירה" ובלוח אחיאסף. היה ממורי העברית הראשונים באודסה, ולימד בין השאר באותו בית הספר (שנקרא "החדר המתוקן") ביחד עם ביאליק ורבניצקי, ואיתם הקים את הוצאות הספרים מוריה. את הוצאת אשכולות הקים ביחד עם א"ז רבינוביץ' (אז"ר).
[עריכה] לאחר עלייתו לישראל
ב-1905 עלה לארץ כדי ללמד בבית הספר לבנות בנווה צדק. סביב ביתו התפתח מרכז ספרותי שבו נטלו חלק י"ח ברנר, ש"י עגנון, יהודה בורלא, אז"ר, ועוד. היה הראשון שהוציא לאור קובץ ספרותי-מדעי בשם העומר, שבו פרסם עגנון את סיפורו הראשון, עגונות. לאחר מלחמת העולם הראשונה ערך את המוסף הספרותי של חדשות מהארץ (אבי עיתון הארץ).
גוטמן היה בין שישים מקימיה של תל אביב, וביתו הראשון בה היה ברחוב הרצל מספר 3, שם רוכזה פעילותו הספרותית הענפה. לאחר שנים בנה את ביתו החדש בשדרות רוטשילד. הבית היה מהבתים היפים בעיר, וכונה "בית הטירה". הוא התגורר בבית כשנה וחצי, עד שנפטר ב-1932.
על שמו קרויות שדרות בן ציון בתל אביב.
בנו נחום גוטמן הוא המפורסם שבציירי העיר.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- כתבי ש' בן-ציון בפרויקט בן-יהודה
- ש. בן-ציון בלקסיקון הספרות העברית החדשה