שכונת שמעון הצדיק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שכונה בצפון ירושלים הסמוכה למערת שמעון הצדיק לשכונת נחלת שמעון ולשכונה הערבית שיח' ג'ראח.

מערת שמעון הצדיק וסביבותיה בשטח 17 דונם ישן ו 464 אמות נרכשה על ידי "ועד העדה הספרדית בירושלים" ו"כנסת ישראל" בשנת 1875.

בשנת 1894 ובסמוך לאחריה בנתה העדה הספרדית ששה בתים למעוטי יכולת, ובתחילה החזיקו בהם משפחות יהודיות, וזאת כאשר הבתים ניתנים לשימוש למעוטי יכולת לתקופות של שלוש שנים. עם פרעות תרפ"ט עזבו התושבים היהודיים את השכונה, והנכס הושכר לספר נשפחות ערביות למגורים, וזאת בצפון האתר במדרון מעל הקבר המיוחס לשמעון הצדיק, כאשר יתרת השטח הוחכרה לעיבוד השטח ולמסיק זיתים.

לצד שכונה זו נבנתה שכונת "נחלת שמעון", שכונה שנרכשה על ידי הבנקאי יוהנס פרוטיגר ופותחה בתחילה על ידי יוסף מיוחס ואחרי כן על ידי ניסים אלישר ובצלאל קופל קנטרוביץ.

השכונה נכבשה על ידי ירדן ב 1948 במלחמת השחרור.

בשנת 1954 הרשה והקצה משרד השיכון הירדני בשיתוף עם ארגון "אונר"א" לפליטים ירדניים להתיישב בשטח ולבנות לעצמם שני חדרים כ"א.

בשנת 1967 נכבש השטח מחדש על ידי ישראל, ובשנת 1972 נמסר לבעליו היהודיים. באותה התקופה נתקבל פסק דין של בית המשפט העליון אשר הגדיר את התושבים כדיירים מוגנים.

התושבים הערבים סירבו לשלם דמי שכירות לבעלים היהודיים של השטח, ובמהלך שנות השמונים והתשעים של המאה העשרים נתנהלו עשרות דיונים משפטיים בין וועדי העדות לבין הדיירים, שבסיכומם הוצאו צווי פינוי לדיירים.

בתחילת שנות התשעים התייצב מוסלמי בשם חיג'אזי וטען לראשונה לבעלות על השטח. הדיונים שנתקיימו זכו לתהודה נרחבת ביותר בארץ בעולם, כאשר את חיג'אזי מייצג עו"ד אבו חוסיין, ואת וועדי העדות עו"ד שמואל שמיר.

בין הטענות שהועלו בבתי המשפט ובעיתונות היו טענות זיוף של הרשות הפלסטינית למסמכי בעלות מחד, ומאידך טענות לכך שלא שופטים הם אלה שכתבו את פסק הדין כי אם מתמחים.

לאחר משפטים ארוכים בכל בתי המשפט נדחו טענות חיג'אזי, והשטח הוחזר לבעליו היהודיים.

עם הזכייה בשטח ותחילת הפינוי של הדיירים המוסלמים פינה כוח של אלפי שוטרים את הדיירים הערבים מהשכונה, ונכנסו מספר דיירים יהודיים.