שיעול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שיעול הינו מנגנון פיזיולוגי, באמצעותו מסלקות הריאות זיהומים וגופים זרים מתוכן.

השיעול מהווה סימפטום (תסמין) של מחלות רבות. למרות זאת, לעתים קרובות משתעלים אנשים גם כשאינם חולים, זאת כדי לסלק, כאמור, גופים זרים מהריאות. לעתים זה קורה בשעת האכילה, כשמזון חודר אל קנה הנשימה במקום אל הוושט. לעתים נגרם השיעול מגירוי של הסרעפת; גירוי זה יכול להיגרם על ידי חומרים חיצוניים, כגון עשן, או על ידי גורם פנימי כלשהוא.

מהירות האוויר הנפלט מהריאות בזמן שיעול יכולה להגיע ל-480 קמ"ש.

מחלות רבות גורמות לשיעול. זיהומים חיידקיים או נגיפיים גורמים במקרים רבים נזק לשעריות המכסות את הדפנות הפנימיות של הריאות. תפקידן העיקרי של השעריות הוא לפזר ולסלק את הריר אותו מפרישים תאי הריאה. בריר נלכדים באופן שגרתי מיקרואורגניזמים וחלקיקים אחרים (כגון אבק ועשן). כשהשעריות ניזוקות ופעולתן נפגמת, מצטבר ריר מזוהם בריאות; דבר זה מקשה על הנשימה וגורם לרפלקס השיעול. בין המחלות הגורמות לשיעול אופייני ניתן למנות את דלקת הריאות ואת הסיסטיק פיברוזיס. גורם נוסף לשיעול הוא הצטברות ריר (ליחה) בקנה הנשימה ו\או בריאות.

בלשון היום-יום מתייחסים לעתים לשעלת כאל שיעור חמור או כרוני, ללא קשר למחלה הגורמת לו; למעשה שעלת הוא שמה של מחלה ספציפית הנגרמת על ידי חיידק.

קיימת אמונה טפלה לפיה כאשר אדם משתעל סימן שמישהו במקום אחר דיבר או חשב עליו דברים רעים, ובכך מהווה אנטיתזה לאמונה הקשורה בעיטוש, לפיה העיטוש הוא סימן לכך שמדברים או חושבים על המתעטש דברים טובים.