שבעת הסמוראים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שבעת הסמוראים
שם הסרט במקור:	Seven Samurai
בימוי:	אקירה קורוסאווה
הפקה:	סוג'ירו מוטוקי
תסריט:	אקירה קורוסאווה, שינובו השימוטו, הידגו הוגוני
שחקנים ראשיים:	טקאשי שימורה, טושירו מיפונה
מוזיקה:	פומיו היאסאקה
תאריך יציאה לאקרנים:	26 באפריל 1954 ביפן, 19 בנובמבר 1956 בארצות הברית
משך הקרנה:	207 דקות גירסת הבמאי
שפת הסרט:	יפנית
תקציב:	50,000$
דף הסרט ב-IMDb

שבעת הסמוראים (Shichinin no samurai) הוא סרט יפני משנת 1954 בבימוי ועריכתו של אקירה קורוסאווה, שהיה גם שותף לכתיבת התסריט. הסרט מתרחש בשלהי המאה ה-16 ביפן (בסביבות 1587/1588). הוא מספר את סיפורו של כפר שאיכריו שוכרים שבעה סמוראים חסרי אדון (רונין) על מנת להילחם בשודדים שישובו לאחר הקציר לגזול מהם את תנובת השדה. הסרט היה מועמד לפרס האוסקר.

שבעת הסמוראים נחשב בדרך כלל כאחד הסרטים הטובים ביותר שנעשו אי פעם, והוא אחד הסרטים היפניים שקנו את פרסומם במערב למשך תקופה ארוכה. הסרט מדורג דרך קבע ברשימת 250 הסרטים הטובים ביותר של ה-IMDb. הוא נבחר בשנים 1982 ו-1992 ברשימת כתב העת Sight & Sound's כאחד מעשרת הסרטים הטובים ביותר בכל הזמנים ונשאר בחירתם של הבמאים במשאל ברשימת עשרת הסרטים הטובים ביותר של המגזין בשנת 2002.

תוכן עניינים 1 העלילה 2 צוות השחקנים 2.1 שבעת הסמוראים 2.2 הכפריים 2.3 השודדים 3 סגנון הסרט 3.1 חידושים 4 מורשת הסרט 5 גרסאות ערוכות וגירסת ה-DVD 6 טריוויה 7 פרס האוסקר 8 קישורים חיצוניים

[עריכה] העלילה

פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.

בתחילת הסרט, אנו צופים בכפר של איכרים יפנים הנתון תחת התקפה של כנופיה בת ארבעים שודדים. נואשים לשחרר עצמם מעול האיום, הם מקיימים ביניהם פגישה על מנת להיוועץ ולהגיע לפתרון. כפרי צעיר בשם ריקצי מציע שהם ישיבו מלחמה שערה. בהמולה שהשתררה הם הולכים לזקני הכפר לטקס עצה, הללו אומרים להם להילחם ולתור אחר סמוראים שיאותו להגן על הכפר, אולם כמה מהם הינם מסופקים, ביודעם שסומראים הינם יקרים מכפי שידם משגת והם אך ידועים בתשוקתם לנשות כפר צעירות. הקשישים מייעצים להם למצוא "סמוראים רעבים". האנשים עושים את דרכם לעיר, אך בתחילה הם נוחלים כישלון חרוץ, נענים בשלילה מכל מי שמבקשים את עזרתו, לפעמים מאוד בגסות, מכיוון שאין ביכולתם להציע כל תשלום פרט לשלוש ארוחות ביום. על כל פנים, לבסוף עולה בידם לשכנע את קאמביי, לוחם מזדקן וחכם, על מנת שיסייע בידם. קאמביי מסתובב בעיר ומוצא לאחר חיפושים חמישה סמוראים אחרים חסרי אדון (רונין) להילחם עימו, אליהם מצטרף שישי, קיקוציו, שהוא פבסדו-סמוראי, הנוהה אחר ריגושים.

בעודם מתכוננים למצור, מגיעים הכפריים ולוחמיהם השכירים לכלל אמון אלו באלו. על מנת לשכנע את הסמוראים לסייע בעדם מבלי לדרוש יותר מדי מעמידים הכפריים לעתים קרובות פנים שהם שוקלים מתחת למשקלם. לכשהסמוראים מגלים שבעבר הכפריים נרצחו ושדדו סמוראים נסים, הם מוכי הלם וזועמים. הסמוראי שמוחזק כמוקיון עד כה נחלץ בבינתו להציל את המצב מהדרדרות ומספר על שורשיו כאיכר. הוא מסביר ברגשנות על התלאות שעמדו בפני תושבי הכפר בעודם מוטרדים דרך קבע על ידי מעמד הלוחמים. כעסם של הסמוראים מזוכך לחמלה. במהרה, כשנוכחים הסמוראים לדעת כי הם קיבלו את האוכל הטוב ביותר, בעוד האיכרים התקיימו על מזון נחות יותר, הם חולקים את סעודתם עם הנזקקים ביותר מבין מעבידיהם.

אמצע הסרט מתחקה אחר ההכנות להגנת הכפר. ביצורים נבנים ומתבצעת פשיטה על מבצרי השודדים (הגורמת למותו של הייהאצי מאש רובים), תושבי הכפר מתאמנים במיומנויות הקרב הבסיסיות וקטסושירו, הסמוראי הצעיר מתחיל לפתח פרשיית אהבים עם ביתו של אחד הכפריים , שאולצה להתחפש כנער. ישנה הפסקה בסרט בנקודה זו.

חציו השני של הסרט מספר את קורות הקרב בין הכפר אותו מוביל הצבא העממי של הסמוראים, לבין השודדים. השודדים נדהמים מהביצורים שהכינו הסמוראים, ואחדים מהם נהרגים בניסיונם להעפיל על הביצורים ולחצות את התעלות. מכל מקום, בנוסף לכך שהם ניחנו בעדיפות מספרית של לוחמים מיומנים, עומדים לרשות התוקפים שלושה רובים ולכן יש בידם להחזיק מעמד. למעשה, כל ארבעת הסמוראים שנפלו בקרב נהרגים מאש רובים. הרבה מעלילות המשנה של הקרב נסובות על חטיפתם או שיתוקם של הרובים.

במהלכו של ליל המצור נחשפת הפרשה של קטסושירו ולאחר שאון ומהומה, מספקת פרשיית האהבים רווחה קומית למיליציה המכותרת. מלבד הגנה, מתירה האסטרטגיה הראשונית לשודדים להיכנס לפער בביצורים בכל פעם באמצעות שימוש "בקיר" מתקרב של חניתות, ואז להרוג בכל פעם את האויב הבודד. הדבר נשנה פעמים אחדות ומוכתר בהצלחה, על אף שיותר משודד אחד מצליח להיכנס לכפר פעמים אחדות. בסופו של דבר מחליטים הסמוראים שבמהרה ייתש כוחם של הכפריים מכדי ללחום ומורים להם להתיר לשלושה עשר השודדים הנותרים להיכנס לכפר בבת אחת, בעוד המגינים כשירים עדיין לקרב. בעימות שבא לאחר מכן, נהרג קיוזו מאש רובה שיורה לעבר מנהיג השודדים. נרגז, קיקוציו רודף והורג את ראש השודדים, ומוכיח לבסוף את ערכו כסמוראי, ומת בכבוד. הקרב מסתיים לבסוף בניצחונם של תושבי הכפר.

שלושת הסמוראים ששרדו: קאמביי, קטסושירו ושיצירוג'י, נותרים להתבונן בשמחתם של הכפריים הנוטעים את יבול האורז הבא. הם מערערים על מערכת היחסים בין מעמד הלוחמים למעמד החקלאים: על אף שהם זכו בקרב עבור החקלאים, הם איבדו את חבריהם. ההתבוננות המלנכולית שלהם מאירה באור חדש את הצהרתו של קאמביי בתחילת הסרט שהוא "מעולם לא ניצח בקרב". הדבר עומד בניגוד לעליצותם של תושבי הכפר שבאופן סמלי עבודתם משמרת החיים מתגברת על המלחמה, בעודה משאירה את הלוחמים כקבוצה מובסת.

פרטי עלילה ("ספוילרים") לא יופיעו בהמשך.

[עריכה] צוות השחקנים

[עריכה] שבעת הסמוראים

• קאמביי שימאדה (טקאשי שימורה) - המנהיג, סמוראי זקן וחכם.
• קטסושירו אוקאמוטו (איסאו קימורה) - סמוראי צעיר אשר רוצה להיות תלמידו של קאמביי.
• גורוביי קטיאמה (יושיו אינאבה) - סמוראי מיומן שאותו מאמץ קאמביי כסדנו.
• שיצ'ירוג'י (דאיסוקה קאטו) - חבר ותיק של קאמביי שמסייע ליצור את תוכנית האב להגנת הכפר.
• קיוזו (סייג'י מיאגוצ'י) - סמוראי רציני, בעל פני אבן ולוחם חרב מופלא.
• הייהאצ'י הייאשידה (מינורו צ'יאקי) - סמוראי חביב אף שאינו כה מיומן, שקסמו וחוכמתו שומרים על הלך רוחם החיובי של חבריו אל מול האויב הקם עליהם להורגם.
• קיקוצ'יו (טושירו מיפונה) - שואף להיות סמוראי, שלבסוף מוכיח את ערכו ומגשר בין הכפריים לבין הסמוראים.

[עריכה] הכפריים

• גיסאקו (קונינורי טקאדו) - ראש הכפר, האומר לכפריים לשכור סמוראים שיגנו עליהם.
• יוהיי (בוקוזן הידארי) - כפרי זקן ומגושם החולק עם קיקוצ'יו בסצינות קומיות.
• מנזו (קמאטרי פוג'יווארה) - הוא חרד לביטחון ביתו כשמסביב כל הסמוראים המושכים.
• שינו (קייקי טסושימה) - ביתו של מנזו, המתאהבת בקטסושירו.
• ריקיצ'י (יושיו טסושיה) - חמום-מוח וצעיר יחסית, הוא צופן סוד כואב בנוגע לאישתו.
• אישתו של ריקיצ'י (יוקיקו שימזאקי) - לא נראית בחלקו המוקדם של הסרט, סוד הימצאה יהפוך להיות טרגדיה.
• מוסוקה (יושיו אוסוגי) - הבית הנידח שלו הוא אחד מארבעת הבתים שיאלצו לעוזבם על מנת להציל את העשרים שבתוך הכפר.

[עריכה] השודדים

מנהיג השודדים הוא שינפיי טאקאגי - מנהיגם של ארבעים השודדים.

[עריכה] סגנון הסרט

בסצינה טיפוסית של הסרט. בתפאורה המעוצבת למופת, מתקבצים הסמוראים והדמויות מתידדות זו עם זו. בסוף הסצינה הם דוממים ומוצג מעגל חברתי חדש. כל זה מוצג בתצלום בודד בו כל אחד מהפנים נראים כאילו הם היו בתקריב בד בבד - זוהי מחוות הוקרה למיומנותם של הבמאי, השחקנים, הצלם, וכל יתר הצוות הטכני.

[עריכה] חידושים

לפי פרשנות הDVD של מיכאל ג'ק, היה שבעת הסמוראים בין הסרטים הראשונים שהשתמשו במה שהוא היום מרכיב שכיח בהפקת סרטים: איסוף וגיוס גיבורים לצוות על מנת להשיג מטרה מסוימת. המצאה בה השתמשו בסרטים מאוחרים יותר כמו אושן 11 ובאג לייף (תכסיס הנפוץ גם במשחקי וידאו ומחשב). מבקר הסרטים רוג'ר אברט הזכיר בביקורתו את חלק העלילה שבו קאמביי המנהיג (מגלח את תסרוקתו הסמלית, על מנת להתחפש לכהן דת ולהציל ילד מחוטפיו) כפרקטיקה מקורית הנפוצה היום בסרטי פעולה, שהציגו את הגיבור הראשי כלוקח על עצמו משימה שאינה קשורה לעלילה הראשית. הרומן המתפתח בין הגיבור הצעיר ביותר לצעירה מקומית לרוגזם של האזרחים, אירעה בסרטים אחרים, אולם הורכבה למיקשה אחת בסרט זה. השימוש בפעלולי צילום של תנועה איטית ויריות קרב המשתרעות בצורה פנורמית, עשו סרט זה למשפיע בכל העולם.

[עריכה] מורשת הסרט

שבעת הסמוראים היה ההפקה הקולנועית היפנית הגדולה ביותר בזמן בה הופקה. היא הייתה קו פרשת מים טכנית ויצירתית שנעשתה שובר קופות והראשונה להשתמש באופן בולט בצילום איטי, כפי שקיוזו טובח את אויבו שנופל (בהילוך איטי) לקרקע ומת. ניתן לראות את השפעתו באופן בולט ביותר במערבון שבעת המופלאים, סרט שלקח את "שבעת הסמוראים" כמודל לחיקוי. הבמאי ג'ון סטרג'ס לקח את שבעת הסמוראים והתאים אותו למערב הפרוע, כשהסמוראים הוחלפו על ידי קאובוים. הרבה מהסצינות ב"שבעת המופלאים" משקפות את אלו שב"שבעת הסמוראים". רוב הפרטים, כמו גם בשורת הדו-שיח האחרונה היא זהה: "האיש הזקן צדק. רק האיכרים ניצחו. אנו הפסדנו, אנחנו תמיד מפסידים". הייתה גם סדרת טלוויזיה ב-1998, שלא האריכה ימים, שהתבססה על סרטו של סטרג'ס.

ג'ורג' לוקאס הכריז בפרשנות ה-DVD למלחמת הכוכבים - פרק 3: נקמת הסית' שיודה המניף את ידו מעל לראשו (כמו קאמביי) הוא מחווה לקורוסאווה ולסרט הזה. על אף שהשורה על כך שמטרת האיכרים בחיים היא לסבול, מצוטטת במלחמת הכוכבים - פרק 4: תקווה חדשה , אך כוונתה לדרואידים.

השפעת "שבעת הסמוראים" ניכרת היטב בסרטים מלחמת הכוכבים ובסרט פיקסר באג לייף. במשחקי המחשב Star Wars Jedi knight Dark Forces II, היו שבעת הג'די השחורים הומאז' לסרט והם מאמצים במידה רבה את מודל הסמוראים בשבעת הסמוראים. ב-2004 אישרה חברתו של קורוסאווה הפקת סדרת אנימה לפי הסרט, שנקראה Samurai 7 והופקה בידי גונזו, אשר סיפק נושא חלופי של Steampunk (ז'אנר שהיה רווח בשנות השמונים והתשעים של העתקת אלמנטים מהמדע הבידיוני למאה התשע עשרה, כגון בסיפוריו של ה.ג. וולס), המספר מחדש את הסיפור הקלאסי. בסרט מסע בין כוכבים 9: מרד מכניס אלמנט חדש בעלילת "שבעת הסמוראים", עם שבעה אנשי צוות המגינים על הכפר של "הבאקו" נגד ה"סונה" הרשעים. האפיזודה מן העונה השישית של חלל עמוק 9 המכונה "הפרנגים המופלאים", אף הוא פרודיה על הסרט. אפילו הקומדיה משנת 1986 שלושה אמיגוס, שואלת מספר נושאים מסרטו של קורוסאווה. המשחק Throne of Darkness, מעניק למשחק שליטה על שבעה סמוראים (ארבעה בבת אחת) שכולם דומים מאוד לדמויותיו של קורוסאווה: בתפקיד, בסגנון הקרב ובהופעה.

[עריכה] גרסאות ערוכות וגירסת ה-DVD

בעוד שהגרסה המקורית של הסרט הייתה בת 207 דקות, נראו גרסאות ערוכות בשוק הבינלאומי. גרסה ערוכה בת 160 דקות נראתה בארצות רבות פרט לבריטניה וארצות הברית, שבמקור נראו בהן גרסאות בנות 150 ו-141 דקות בהתאמה. גרסה שהופצה בת 190 דקות נראתה בבריטניה ב-1991 וגרסה כמעט שלמה של הסרט בת 203 דקות שוחררה מחדש בארצות הברית ב-2002. גרסת DVD של אוסף "קריטריון" של הסרט זמינה כרגע ומכילה את הגרסה המקורית השלמה של הסרט (207 דקות) על דיסק אחד ושני, DVD נרחב יותר של קריטריון שוחרר ב-2006, המכיל גם את המאסטר מחדש בצורה דיגיטלית על גבי שני דיסקים, כמו גם דיסק ובו חומר נוסף.

[עריכה] טריוויה

• השחקנים המשחקים את שלושת הסמוראים ששרדו בסוף הסרט, היו הראשונים למות בחיים האמיתיים: דאיסאקו קאטו (שיצ'ירוג'י) מת ב-1975, איסאו קימורה (קטסושיקו) נפטר ב-1981 וטקאשי שימורה (קאמביי) הלך לעולמו ב-1982.

• מינורי צ'אקי (הייאצ'י הייאשידה) שדמות הסמוראי שלו הייתה הראשונה להיהרג בסרט, היה השחקן האחרון ששרד (1999).

• בסצינה אחת בסרט קיקוצ'יו (טושירו מיפונה) צועק על יתר הסמוראים בגלל תגובתו של קיוזו, המבטא רצון להעניש את כל האיכרים בשל רצחנותם מן העבר את הסמוראים. חלק זה של הסרט הוא התנצלות אישית של אקירה קורוסאווה, המדבר כאחד משושלת הסמוראים, לצאצאיהם של האיכרים והאזרחים של יפן, עבור מאות השנים בהם סבלו מידי מעמד הסמוראים.

• דמותו של טושירו מיפונה היוותה השראה לסרט דני שנקרא השיר האחרון של מיפונה, הנסוב על איש עסקים מצליח ואופנתי, המנסה להסוות את הרקע האיכרי שלו מחבריו.

• טטסויה נקאדי, שנהיה שחקן קבוע בסרטיו של קורוסאווה, הייתה לו הופעה קצרה, עליה לא זכה לקרדיט כאחד הסמוראים בכפר הנראים כשהם מגיעים לעיר.

• סייג'י מיאגושי, שדמותו הייתה של רב-אומן בחרב, מעולם לא אחז בחרב לפני סרט זה.

• טושירו מיפונה אמר שתפקידו כקיקוצ'יו היה האהוב עליו ביותר וכי זכר כל אחת משורותיה של הדמות.

• הסרט צולם ביחס ישן של 1:31. אקירה קורוסאווה לא שינה זאת לפורמט של מסך רחב עד לשנות החמישים המאוחרות.

[עריכה] פרס האוסקר

• מועמד: עיצוב אומנותי הטוב ביותר-עיצוב תפאורה, סרט שחור-לבן - סו מטסויאמה.
• מועמד: עיצוב התלבושות הטוב ביותר, סרט שחור-לבן - קוהיי הזאקי.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• רוג'ר אברט על שבעת הסמוראים
• מגזין הסרטים Bright Lights על שבעת הסמוראים
• ביקורת ה-TheGline על שבעת הסמוראים
• "שבעת הסמוראים", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• הפסקול של שבעת הסמוראים ב-MusicBrainz
• פיליפ קמפ במסת אוסף קריטריון
• קנט טוראן במסת אוסף קריטריון
• פגי שיאו במסת אוסף קריטריון
• ביקורת מעמיקה של DVD של אוסף קריטריון של הסרט