שבחי הבעל שם טוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שבחי הבעל שם טוב (בדרך כלל בקיצור: שבחי הבעש"ט) הוא קובץ סיפורים על חייו ופעלו של מייסד תנועת החסידות רבי ישראל בעל שם טוב. בספר "אבניה ברזל" שנדפס על ידי רבי שמואל הורוביץ, מכתב ידו של רבי אברהם בן רבי נחמן מטולטשין, מובאת מסורת בשמו של רבי נחמן מברסלב על חיבור הספר:

	...מהיכן נעשה שבחי הבעש"ט? לאחר הסתלקות הבעש”ט נתקבצו התלמידים וסיפרו כל אחד מה שידע והקיבוץ היה אצל ה"ר גדליה (הכוונה לרבי גדליה מליניץ). והוא ידע כל המעשיות מהבעש”ט זצק"ל ושוב אחד הי' ג"כ יודע מעשיות. ומזה נעשה השבחי בעש"ט...

להלן מובא עיקר המחקר המדעי לגבי התגבשותו של הספר.

[עריכה] מטרת הספר וערכו הספרותי

מטרת הספר לא הייתה תיעוד היסטורי מסודר ולא יצירת ביוגרפיה; הספר הוא חיבור הגיוגרפי, סיפור על קדושתם וגדלותם של הצדיקים. ההגיוגרפיה מבטאת הערצה לדמות המתוארת בה; מטרתה לרשום לדורות את כל הקשור בדמות שאליה נקשרה, בוודאי את תורותיה והדרכותיה, אך גם כל מעשה וכל פרט – לכולם יש חשיבות. מעבר לכך, יש לדמות המתוארת גם ערך כדמות לחיקוי. ההגיוגרפיה נועדה בעיקרה לקהל עממי; יש בה תוכן תעמולתי, אך גם, ובעיקר, תוכן סיפורי פשוט. ברור שבהגיוגרפיה משוקעות עובדות היסטוריות רבות, ויסודות ביוגרפיים והיסטוריים ריאליים, אך ערכו ההיסטורי של הספר שבחי הבעש"ט נתון במחלוקת.

יחד עם הבעייתיות שיש בניתוח ההיסטורי של הספר, ערכו העיקרי של הספר אינו בשימור עובדות כרונולוגיות, היסטוריות, אלא ולשיקוף תהליכים ועמדות חברתיות, דתיות ותרבותיות, אצל יהודי מזרח אירופה במחצית השנייה של המאה ה – 18 ובתחילת המאה ה – 19, תהליכים שהשפיעו השפעה מרובה על היהדות כולה, ותוצאותיהם ניכרות עד היום.

[עריכה] היווצרות הספר

המסורות המספרות על הבעש"ט ובני חוגו נאספו, כנראה, במשך שנות ה – 90 של המאה ה – 18. לפי השמות המוזכרים בספר, ניתן להסיק שכתיבת הספר הייתה לא יאוחר משנת 1803. סביר להניח, שהסיפורים שנאספו לשבחי הבעש"ט "התגלגלו" זמן רב בחוגי החסידים, וסופרו לכתחילה ביידיש. זאת, גם עפ"י ביטויים ביידיש שנותרו גם בתרגום העברי, וגם עפ"י הסגנון שנראה שמקורו ביידיש. הסיפורים הבודדים עסקו בעיקר בדמותו של הבעש"ט, והיו חלק מהמיתוס ההולך ונבנה. הסיפורים סופרו בשפה נמוכה, עממית; חלקם סופרו סמוך למותו של הבעש"ט, וחלקם סופרו מאוחר הרבה יותר, סמוך להדפסה – כלומר טווח זמן של שמונים שנה. בסיפורים המוקדמים יותר מתואר הבעש"ט כאדם בעל שאר רוח, אך גם בעל חולשות ומגבלות; בסיפורים מאוחרים לובש הבעש"ט דמות מיתית, אגדית, בעלת כוחות פנטסטיים.

בשלב שני אורגנו השבחים בקבצים. האיסוף והארגון נעשו בעברית, בלשון הקודש, וסודרו לפי נושאים, כגון התגלות הבעש"ט או מותו, או סביב דמות היסטורית מסוימת, כמו הרב יעקב יוסף מפולנאה, בעל ה"תולדות", המגיד ממזריטש ובנו ר' אברהם "המלאך", ועוד. הקבצים שאורגנו במסגרת זו נועדו בדרך כלל לקבוע את מקומה המשני של דמות מסוימת, יחסית לבעש"ט, בתוך ההירארכיה החסידית. ישנם קבצים שארגונם אקראי בלבד. עיקר מלאכת האיסוף נעשתה על ידי ר' אלכסנדר הסופר, סופרו הראשון של הבעש"ט; איסוף מסורות נוספות נעשה על ידי ר' גדליה מליניץ.

בשלב שלישי נאספו הקבצים לספר, כנראה בעשור האחרון של המאה ה – 18. הקבצים סודרו בסדר כרונולוגי שנועד להוות – כביכול – ביוגרפיה, הפותחת בלידתו של הבעש"ט, ומסתיימת בפטירתו. מי שגיבש את הקבצים ויצר את כתב היד הראשון, היה ר' דוב בער בן שמואל מליניץ, הנקרא "השוחט מליניץ".

ר' דוב בער העלה את הדברים בכתב מפי חותנו רבי אלכסנדר שוחט, ששימש כסופרו של הבעל שם טוב במשך שנים מספר עד שמינהו לשוחט, והוא אחד המקורות העיקריים של הספר. לעיירה ליניץ, מקום ישיבתו של רבי דוב בער, נודעת חשיבות לסמכותו של הספר, שכן באותה עיירה שימש כרב רבי גדליה מליניץ בעל "תשואות חן" מתלמידיו הקרובים של הבעל שם טוב והוא משמש מקור נאמן למסורות רבות בספר, המובאות בדרך כלל בלשון "הרב דקהילתנו".

המעבר מהסיפורים שסופרו בעל פה לכתב יד ולספר מודפס היה מעבר קשה ולא מובן מאליו כלל.

[עריכה] הדפסת הספר

הספר הודפס לראשונה בעיר קאפוסט, בשנת תקע"ה, 1815, והמציא לאור היה ר' ישראל בר' יצחק יפה שהיה חסיד חב"ד, ומקורב לאדמו"ר הזקן, ר' שניאור זלמן מלאדי, ולבנו, ר' דוב בער שניאורסון מלובביץ', אדמו"ר האמצעי. חוקרים התלבטו רבות בשאלה עד כמה היה אדמו"ר הזקן מעורב, אך התערבותו הייתה כנראה רק בסידור מחדש של הקבצים ולא בתוספת סיפורים. כנראה שהמדפיס הוסיף על מה שהיה בכתב היד כמה סיפורים ששמע מפיו של אדמו"ר הזקן וממקורות אחרים, הוסיף הערות שונות משלו, והשמיט חומר אחר עפ"י הנחיית אדמור הזקן.

הספר הודפס לראשונה בקאפוסט שבבלארוס (רוסיה הלבנה), בשנת תקע"ה, 1815, כנראה במחצית הראשונה של השנה העברית – בין אמצע חשוון לאמצע ניסן, על ידי ר' ישראל בן ר' יצחק יפה. בהסכמות למהדורה זו, מטיל נותן ההסכמה חרם, ודורש שבמשך שש שנים לא יודפס שוב הספר. למרות ההסכמות שבדפוס קאפוסט, הודפס הספר שוב באותה שנה, בברדיטשוב; גם כאן ניתנות הסכמות, של רבני אוסטראהא; בהסכמות מסבירים הרבנים מדוע ניתן לעבור על החרם שהוזכר בהקדמה למהדורת קאפוסט, מחד, בצד דרישה לשמור על זכויות היוצרים של דפוס זה בשנים הקרובות. על הצלחתו הרבה של הספר, והביקוש הרב שזכה לו, יש ללמוד מכך שלמרות כל החרמות והאזהרות הללו, הודפסה עוד באותה שנה מהדורה נוספת, בלאשצ'וב, ושנתיים לאחר מכן – מהדורה נוספת, בהרובשוב, וזו הייתה רק ההתחלה לשורה ארוכה של מהדורות. במקביל, יצאו לאור גם תרגומים ליידיש: תרגום ראשון ליידיש נדפס גם הוא עוד בשנת תקע"ה, 1815, באוסטרהא, ותרגום נוסף הודפס בשנת תקע"ו, 1816.

ישנם הבדלים לא מועטים בין התרגום ליידיש לבין הספר העברי, ויש מי שרצה להסיק מכך שהמדובר בשני כתבי יד, והתרגום ליידיש הוא כתב היד המקורי, ואולם כנראה שאין יסוד לתפיסה זו, וההבדל בין התרגום ליידיש למהדורה בעברית אינו נובע משימוש בכתבי יד שונים, אלא ממגמת התרגום – קהל היעד לתרגום ליידיש שונה מקהל היעד של המקור העברי; קוראי התרגום ליידיש שייכים לשכבה לא משכילה – נשים ועמי ארצות, והתרגום נועד להיות עיבוד שנועד לציבור זה. מהדורת היידיש היא למעשה מהדורה פופולרית.

[עריכה] ביקורת ואמונה

אנשי תנועת ההשכלה שהתנגדו לחסידות עשו שימוש בספר בכתבי ההתנגדות שחיברו, לרבות בכתבים הסאטיריים שלהם. כך למשל הביא יוסף פרל מובאות וציטוטים משבחי הבעש"ט בכתביו. מהתכתבות בין פרל לידידו שמשון בלוך הלוי עולה כי האחרון החל לכתוב סאטירה בשם "שבחי אלקסי", על אודות משרתו הגוי של הבעש"ט, כפארודיה על שבחי הבעש"ט.

מדברים שכתב רבי נתן מברסלב על הספר מתברר שהספר היה מושא לביקורת ביחס לאמינות הדברים המסופרים בו:

"אף על פי שיש הרבה כופרים שמתלוצצים משבחי הבעל שם טוב זצ"ל, וקצת אומרים שהמופתים אמת אבל לא היה ראוי להדפיסם, ובמחילה מכבודם הגדול , גם הם שגו בזה. כי עיקר פחדם של הכשרים שאומרים שלא היו צרכים להדפיסם הוא מחמת ליצנות הכופרים והמתנגדים, אבל בשביל זה אין ראוי למנוע האמת מהחפץ באמת ויאבדו הם ואלף כיוצא בהם, ודבר אחד מדברי תורה לא יתבטל. כי באמת רוב הדברים הנדפסים ב'שבחי הבעל שם טוב' זצוק"ל רובם ככולם מספרים רוב העולם מכבר, והמופתים הנוראים של הבעל שם טוב זצוק"ל מפורסמים בכל העולם". (ספר ליקוטי הלכות, פסח, ז,ג.)

[עריכה] לקריאה נוספת

אברהם רובינשטיין, הערות לספר שבחי הבעש"ט, סיני פ"ו (תש"ם).
אברהם רובינשטיין, הקדמת הכותב לספר שבחי הבעש"ט, סיני פ"ט (תשמ"א).
אברהם רובינשטיין, סיפורי ההתגלות בספר שבחי הבעש"ט, עלי ספר ו'-ז' (תשל"ט).
אברהם רובינשטיין, שבחי הבעש"ט, מהדורה מוערת ומבוארת. הוצאת ראובן מס בע"מ, ירושלים תשנ"ב, 1991.
גדליה נגאל, הסיפורת החסידית, ירושלים 1981.
זאב גריס, בין ספרות להיסטוריה: הקדמות לדיון ועיון בשבחי הבעש"ט, טורא ג' (תשנ"ג)
זאב גריס, ספר, סופר וסיפור בראשית החסידות. תל אביב תשנ"ב.
חנא שמרוק, בין חסידות להשכלה. ספרות יידיש: פרקים לתולדותיה, תל אביב תשל"ח.
חנא שמרוק, ספרות יידיש בפולין, ירושלים תשמ"א.
יהושע מונדשיין, ספר שבחי הבעש"ט – פקסימיל מכתב היד היחידי הנודע לנו ושינויי נוסחיו לעומת נוסח הדפוס. ירושלים תשמ"ב.
יוסף דן, הסיפור החסידי, ירושלים 1975.
יערי, אברהם: שתי מהדורות של שבחי הבעש"ט, קריית ספר ל"ט (תשכ"ד).
משה רוסמן, הבעש"ט מחדש החסידות. הוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ירושלים תש"ס.
עמנואל אטקס, בעל השם: הבעש"ט – מאגיה, מיסטיקה, הנהגה. הוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ירושלים תש"ס.
Ada Rapoport-Albert, Hagiography with Footnotes, Essays in Jewish Historiography, ed. Rapoport -Albert, a. Atlanta1991, pp. 122 – 126.