רעידת האדמה באיזמיט (1999)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| רעידת האדמה באיזמיט (1999) | |
|---|---|
 |
|
| מוקד | גלג'יק, נפת קוג'אלי, טורקיה |
| תאריך | 17 באוגוסט 1999 |
| שעה | 03:01 |
| עוצמה | 7.4 |
| משך הרעידה | 45 שניות |
| הרוגים | 17,480 |
| נעדרים | 505 |
| פצועים | 43,953 |
| חסרי קורת גג | 600,000 |
 |
|
בליל 17 באוגוסט 1999 פקדה את צפון מערב טורקיה רעידת אדמה בעוצמה של 7.4 בסולם ריכטר, ואשר נודעה לאחר מכן כרעידת האדמה באיזמיט (או קוג'אלי) (1999), ובקיצור רעידת איזמיט או רעידת קוג'אלי (טורקית İzmit veya Kocaeli depremi). קוג'אלי הוא שמה של הנפה בה נמצא מוקד רעידת האדמה, ואיזמיט או קוג'אלי הם שמות חליפיים לבירתה.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
[עריכה] קו השבר של צפון אנטוליה
קו השבר של צפון אנטוליה (טורקית KAFK, Kuzey Anadolu Fay Hattı) חוצה את טורקיה מימת ואן במזרח ועד ים השיש במערב, ומקביל, פחות או יותר, לחופי הים השחור שמצפון למדינה. כבר במאה ה-4 לספירה תיעד ההיסטוריון הרומי אמיאנוס מרסלינוס את רעידת האדמה אשר התרחשה אור ליום ה-24 באוגוסט 358 לספירה ופגעה בכ-150 ערים לאורך קו השבר, מפונטוס במזרח ועד מקדוניה במערב. ברעידת אדמה זו חרבה העיר ניקומדיה (העיר הראשה של ביתיניה ואיזמיט המודרנית), ובתיה שהיו בנויים על מורדות הגבעות, התמוטטו וקרסו על אלה שנצבו תחתיהם (ראה תמונה להלן). בעקבות רעידת האדמה פרצה בעיר שריפה אשר במשך חמישה ימים כילתה אותה לחלוטין.
רעידות האדמה לאורך קו השבר של צפון אנטוליה תועדו באופן קונסיסטנטי למדי החל במאה ה-10 לספירה לפחות, ונתגלה כי הן מתרחשות בהקבצים הנמשכים כמה עשרות שנים בכל פעם, כשבכל הקבץ מתקדמות רעידות האדמה לאורך קו השבר בכיוון אחיד, מזרחה או מערבה, וגורמות לרעידות הבאות. קו השבר מהווה גבול חילוף (Transform boundary) בין לוחות, והלוח האנטולי מדרום לו נע מערבה בקצב של עד 20 ס"מ בשנה.
הקבץ רעידות האדמה האחרון החל באמצע המאה ה-20 ועד סופה נמנו שבע רעידות אדמה בעוצמה של 7.0 בסולם ריכטר לפחות. רעידת אדמה בעוצמה של 7.9 בסולם ריכטר התרחשה בעיר ארזינג'אן (Erzincan) במזרח אנטוליה ב-26 בדצמבר 1939, והיא נחשבת לרעידת האדמה הקשה ביותר שפקדה את טורקיה במאה ה-20 (מספר הקורבנות הרישמי הוא 32,962, אך קיימות הערכות של עד 160,000 הרוגים). ב-26 בנובמבר 1943 התרחשה רעידת אדמה בעוצמה של 7.7 בסולם ריכטר בטוסיה (Tosya), מערבה מארזינג'אן לאורך קו השבר, וב-1 בפברואר 1944, מערבה ממנה, בבולו (7.2 בסולם ריכטר). מגמת ההתקדמות של רעידות האדמה מערבה המשיכה בשנות החמישים והשישים של המאה ה-20 לכיוון ים השיש, וב-22 ביולי 1967 רעדה האדמה בעוצמה של 7.2 בסולם ריכטר סמוך לעיר אדאפזרי (Adapazarı) שבנפת סקריה (Sakarya ili). הנפה הצמודה לאחרונה ממערב היא נפת קוג'אלי שלחופי מפרץ איזמיט בים השיש. בהתאם למודל החיזוי, צפויה הייתה רעידת אדמה חזקה להתרחש באזור זה של צפון מערב טורקיה במהלך הרבע האחרון של המאה ה-20 או בתחילת המאה ה-21.
[עריכה] האזור
סביב ים השיש מתגוררים למעלה מ-20 מיליון בני אדם, כ-16 מיליון מהם בשטח המטרופוליני של איסטנבול, שהם 30% מאוכלוסיית המדינה (לפי מפקד האוכלוסין הרישמי בשנת 2000 מנתה אוכלוסיית טורקיה 67,803,000 תושבים). צפיפות האוכלוסייה באזור התופס פחות מ-10% משטח המדינה, גבוהה באופן ניכר מהממוצע הארצי.
האזור הוא גם אחד ממרכזי התעשייה החשובים בטורקיה, וחלק ניכר מהתעשייה הכבדה במדינה, ובכלל זה תעשיות רכב, פלדה, מלט, נייר ותעשייה פטרוכימית, מתרכז בו. כך לדוגמה טיפל מפעל הזיקוק "טיפרש" (Tüpraş, Turkish Petroleum Refineries) בקרפז (Körfez) ממערב לעיר איזמיט, בשליש מכמות הנפט במדינה, והיה המתקן התעשייתי הגדול בטורקיה והשביעי בגודלו באירופה.
באזור הניצב בפתחו המזרחי של גשר היבשה הצר בין אסיה לאירופה, עוברים כל צירי התחבורה היבשתית (כבישים ומס"ב) בין אנטוליה ואיסטנבול, והלאה ממנה לתראקיה ולאירופה.
[עריכה] רעידת האדמה
[עריכה] אירועי ליל 17 באוגוסט 1999
בליל ה-17 באוגוסט 1999 בשעה 03:01:37 השתחרר הלחץ שנבנה לאורך קו השבר של צפון אנטוליה ברעידת אדמה אלימה בעוצמה של 7.4 בסולם ריכטר. מוקד הרעש (Epicenter) היה בעומק של 17 ק"מ מתחת לעיר גלג'יק (Gölcük), קילומטרים ספורים מדרום לעיר איזמיט ולמפרץ איזמיט. רעידת האדמה גרמה לתנועה לאורך קרע של כ-150 ק"מ בקו השבר של צפון אנטוליה, מדיזג'ה (Düzce) במזרח, דרך מפרץ איזמיט, ועד לים השיש במערב. לאורך הקרע נמדדו העתקים של 2.5 עד 4 מטרים, ושיא של 5.7 מטרים סמוך לאקיאזי (Akyazı) מזרחית לאיזמיט. רעידת האדמה נמשכה 45 שניות והורגשה גם באנקרה ובאיזמיר, מרחק של מאות קילומטרים מהמוקד.
מיד לאחר רעידת האדמה נסוגו מימיו של מפרץ איזמיט לאורך שני צידיו, ולאחר מכן פגע בהם גל צונאמי שהתנשא לגובה ממוצע של 2.5 מטרים ועד 4 מטרים בגלג'יק עצמה. הנזק הקשה ביותר מגל הצונאמי התרחש בחופי הערים קראמורסל (Karamürsel) וגלג'יק ובבסיס חיל הים הטורקי הסמוך לאחרונה, וחלק מהאזור שקע תחת המים עקב תזוזות הקרקע ושקיעתה.
20 דקות לאחר רעידת האדמה העיקרית התרחשה רעידת המשנה החזקה הראשונה בעוצמה של 4.6 בסולם ריכטר, ובמשך הימים הבאים התרחשו מספר רעידות משנה נוספות בעוצמה של יותר מ-4.0 בסולם ריכטר. רוב רעידות המשנה התרחשו מזרחית למוקד רעידת האדמה העיקרית בגלג'יק.
[עריכה] הנזק
למרבה המזל ההערכות הראשונות של כ-40,000 קורבנות התבררו כמופרזות, ובסיום פעולות החילוץ קבעו הרשויות הטורקיות כי מספר ההרוגים כתוצאה מרעידת האדמה עמד על 17,480 בני אדם ו-505 נעדרים. עם זאת, גם נתונים אלה מוטלים בספק וסביר שמספר ההרוגים גבוה בהרבה. לנתונים יש להוסיף מספר בלתי ידוע של חסרי קורת גג שאיבדו את חייהם במשך החורף של 1999-2000. מספר הפצועים הוערך ב-43,953 בני אדם ואילו מספרם של חסרי קורת גג הוערך בכ-600,000 (החששות הראשונים דיברו במיליון איש לפחות). מדינות רבות חשו לעזרתה של טורקיה ומשלחות חילוץ מ-12 מדינות הגיעו לאזור האסון. גם משלחת ישראלית של פיקוד העורף השתתפה במאמצי ההצלה וזכתה להערכה רבה על פועלה. באזור הוקמו ערי אוהלים למען הפליטים, וההרוגים נקברו בקברי אחים על מנת למנוע התפשטות מחלות במזג האוויר החם של חודש אוגוסט.
גם הנזק לרכוש היה עצום. למעלה מ-100,000 בנינים, רובם בתי מגורים, קרסו במהלך רעידת האדמה ולאחריה, או שהרשויות נאלצו להרסם בשל הנזק הרב שנגרם להם. מספר גדול יותר של מבנים נפגע באורח קל יותר. רוב הבנינים שנפגעו באורח חמור היו בני 4 עד 8 קומות ונבנו בשיטת ההרכבה במקום (Prefabricated buildings). הסתבר כי בנינים אלה, אשר קרסו בצורה אנכית אופיינית, כמו גם בנינים אחרים, נבנו אגב סטיה מהתקנים המתחייבים מרגישותו של האזור לפעילות סיסמית ומהוראות החוק. עוד הסתבר כי בבניית רבים מהבנינים נעשה שימוש בחומרי בניה בלתי מתאימים או מאיכות נמוכה, כי איכות הביצוע עצמו הייתה ירודה, וכי בנינים רבים הוקמו על קוי שבר פעילים במודע ובהיתר הרשויות. חוקרים אשר בחנו את הנזק, התרשמו כי הבתים שהוקמו בשנים האחרונות לפני קרות רעידת האדמה סבלו מהנזק הכבד ביותר, ומכך הסיקו על התדרדרות בנורמות הבניה במדינה.
גם מבנים ומתקני התעשייה המרוכזים בצפיפות באזור ספגו נזקים כבדים. נזק קשה נגרם לתשלובת בתי הזיקוק של "טיפרש" שכלל התמוטטות מבנים, מגדלי קירור ומנופים וכן פגיעה קשה בצנרת הנפט. אש שפרצה במקום השתוללה משך מספר ימים והביאה לפינוי כל האוכלוסייה ברדיוס של כ-5 ק"מ מהאתר. החוקרים התרשמו כי גם המבנים התעשייתים שהוקמו ברובם לאחר שנות השישים של המאה ה-20, סבלו מתקני בניה ירודים, ולמעשה שום אתר תעשייתי חשוב באזור הרעש לא חמק מנזקים בהיקף רחב. בנוסף נגרם נזק לנמלי הים בסביבה, במיוחד לבסיס חיל הים הטורקי בגלג'יק, וכן לציוד וסחורה.
[עריכה] רעידת המשנה בדיזג'ה
פחות משלושה חודשים לאחר רעידת האדמה באיזמיט, ב-12 בנובמבר 1999, פקדה את האזור רעידת המשנה החזקה ביותר, בעוצמה של 7.2 בסולם ריכטר. מוקד הרעידה שגבתה לבדה 763 קורבנות, היה בדיזג'ה, כ-120 ק"מ מזרחית לאיזמיט ולמוקד הרעידה העיקרית. דיזג'ה נפגעה גם ברעידה העיקרית.
[עריכה] מסקנות ותוצאות
- המסקנה החשובה ביותר מרעידת האדמה באיזמיט הייתה שמודל התנהגות קו השבר של צפון אנטוליה זכה לאישוש נוסף. בשל עוצמתה של רעידת איזמיט העריכו המומחים כי אנרגיה רבה השתחררה באירוע וכי לא צפויה רעידת אדמה בעוצמה דומה בשנים הקרובות. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהקבץ רעידות האדמה, שהחל ב-1939 בארזינג'אן במזרח אנטוליה, הגיע למרחק של 85 ק"מ בלבד ממזרח לאיסטנבול. ראוי לציין כי נזקי רעידת איזמיט הורגשו היטב באיסטנבול, והוערך שכ-200 מתושבי המטרופולין נהרגו במהלכה, מעל 3,000 נפצעו, ונזק נגרם לבינינים רבים בעיר.
- רעידת איזמיט עוררה ענין בינלאומי נרחב בשל כך שהצביעה על התוצאות הקשות של בניה ופיתוח לאורך קווי שבר גאולוגיים פעילים. חוקרים הצביעו על הדמיון הרב שבין מאפייני קו השבר של צפון אנטוליה לאלה של שבר סן אנדראס בקליפורניה (מהות וגודל), ובין ריכוז מתקני התעשייה הכבדה לחופי מפרץ איזמיט לבין הריכוז העצום ממנו של מתקני תעשייה ואחסון חומרים מסוכנים סביב מפרץ טוקיו ביפן.
- מסקנה נוספת שהתחזקה בעקבות רעידת איזמיט הייתה כי למרות ממדיו הקטנים של ים השיש, עשויים גלי צונאמי הרסניים להיווצר, בהתקיים התנאים המתאימים לכך, גם בו (ידועים מספר מקרים בעבר בהם נוצרו בים גלי צונאמי בהיקף קטן יותר).
- תוצאות רעידת איזמיט גרמו לסערה ציבורית חסרת תקדים בטורקיה. ממצאי המומחים וועדות החקירה העלו כי חייהם של רבים היו ניצלים וכי הנזק לרכוש היה מתון בהרבה, לו היו הנוגעים בדבר מקפידים על הוראות התכנון והבניה. העובדה כי מרבית הפגיעה בנפש וברכוש נגרמה בבנינים שנבנו בעשור שלפני רעידת איזמיט, חידדה את משמעות המסקנות בשים לב לכך שהוראות התכנון והבניה התקפות היו דומות למקובל באזורים סיסמיים דומים במערב (לדוגמה בקליפורניה). עיקר הזעם הופנה כלפי קבלני ומהנדסי הבניין מחד וכלפי השירות הציבורי והדרג הפוליטי מאידך, שהואשמו כולם ברשלנות פושעת, זילות חיי אדם ושחיתות.
- תוצאה אחרת לחלוטין של רעידת איזמיט, הייתה הפשרת מה ביחסי יוון וטורקיה – הן בדרג הרישמי והן בדרג העממי - ואשר זכתה לכינוי "דיפלומטיית רעידות האדמה בין יוון וטורקיה" (Greek-Turkish earthquake diplomacy). היוונים נחלצו והגישו סיוע הומניטרי לטורקיה לאחר רעידת איזמיט, והמחווה היוונית זכתה להד נרחב בתקשורת הטורקית. הטורקים גמלו ליוונים באופן דומה לאחר שרעידת אדמה בעוצמה של 5.9 בסולם ריכטר פקדה את אתונה ב-7 בספטמבר 1999, היינו, כשלושה שבועות בלבד לאחר רעידת איזמיט. היוונים שבו ושלחו סיוע הומניטרי לטורקיה לאחר רעידת האדמה בדיזג'ה כחודשיים לאחר מכן.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רעידת האדמה באיזמיט (1999) |
- רעידת האדמה באיזמיט באתר השירות הגאולוגי של ארצות הברית
- תמונות נזקי רעידת האדמה באתר אוניברסיטת ברקלי
- המחלקה הטורקית למחקר רעיודת אדמה (טורקית ואנגלית)
- עוד על דיפלומטיית רעידות האדמה בין יוון וטורקיה באתר ויקיפדיה באנגלית
|
לוחות: לוח ערב • הלוח האפריקאי • הלוח האירו-אסיאתי • הלוח ההודי • הלוח האוסטרלי • הלוח האנטארקטי • הלוח הצפון-אמריקאי • הלוח הדרום-אמריקאי • הלוח הפאסיפי • הלוח הקריבי • לוח סקוטיה • לוח נזקה • לוח קוקוס • לוח חואן דה פוקה הלוח הפיליפיני • תת הלוח ישראל וסיני |
 |
