רוני ליבוביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רוני ליבוביץ', שודד בנקים ישראלי, שהתפרסם בכינוי האופנובנק.

רוני לייבוביץ' נולד ב-24 באוגוסט 1952. סבו, חיים לייבוביץ' הקים בתל אביב בשנת 1931 את מפעל "עץ הזית".

לייבוביץ' גדל בשכונת תל גנים ברמת גן (אל בית הוריו, ברחוב יוסף צבי, נמלט לאחר שנכשל בשוד הבנק ה- 22 שלו). למד בבית הספר העממי "תל גנים" שבשכונה. בהיותו נער, נשלח על ידי הוריו לפנימית "הדסים" (שליד נתניה), שם החזיק מעמד שנה וחצי עד שהנהלת המוסד יזמה את סיום לימודיו. לאחר מכן החליף מספר בתי ספר ולפני גיל 16 סיים את פרק הלימודים הזה של חייו ויצא לעבוד.

בנובמבר 1970 התגייס לצה"ל. ביוני 1973 סיים קורס קצינים בבה"ד 1 (זה היה הקורס השני שלו, לאחר שמהראשון הודח כשבוע לפני מסדר הסיום. לייבוביץ' לא ויתר והתחיל קורס נוסף, אותו סיים בהצלחה). במלחמת יום הכיפורים היה קצין תובלה בחזית הדרום והשתתף בקרבות הבלימה אל מול הצבא המצרי.

בעודו בשירות צבאי נישא לאיריס, וכשנה מאוחר יותר נולד בנם היחיד - ליאל, שבבגרותו נהיה איש אקדמיה.

בסוף שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים הצטרף לעסקי המשפחה בישראל ובארצות הברית. הוא חילק את זמנו בין הרצליה (שבה התגורר עם משפחתו) לבין ניו יורק (שם ניהל עסקים). באותם השנים הקים, יחד עם אחרים, את העיתון גלובס ואף שימש כמנהלו לתקופה קצרה. מאוחר יותר מכר את העיתון לקרוב משפחתו, חיים בראון. לקראת סוף שנות השמונים הסתכסך עם משפחתו, על רקע עסקי המשפחה, ויצא לנהל עסקים לבדו.

ב-21 בפברואר 1989 ביצע את שוד הבנק הראשון שלו, בסניף הבנק הבינלאומי הראשון בהרצליה פיתוח. לייבוביץ' נמלט רכוב על אופנוע המוטוגוצ'י TT650 שלו, אשר זיכה אותו מאוחר יותר בכינוי "האופנובנק". ב-7 באוקטובר 1990 ביצע את שוד הבנק המוצלח האחרון שלו בסניף בנק הפועלים ברמת גן.

ב-18 באוקטובר 1990 ניסה לייבוביץ', ללא הצלחה, לשדוד מספר סניפי בנק ברמת גן. הוא לא הצליח אפילו להיכנס לאף אחד מאותם הסניפים באותו היום, וכשהבחין בו דייר ברחוב הרצוג, ממתין על אופנוע מחוץ לסניף הבנק, הוזנקה המשטרה ולייבוביץ' נתפס לאחר מרדף קצר בחצר בית הוריו בשכונת תל גנים.

בחקירתו הודה במעשי השוד שביצע, ושיתף פעולה עם חוקריו באופן מלא. ימים ספורים לאחר לכידתו החזיר את כל הכספים ששדד. בבית המשפט המחוזי נגזר דינו לעשרים שנות מאסר, אך בערעור לבית המשפט העליון הופחת עונשו ל-14 שנות מאסר, לאחר שגם התביעה הסכימה להפחתת העונש. בפסק דינו של המשנה לנשיא מנחם אלון הובאו שיקוליו להפחתת העונש:

"שופטי הרוב בבית המשפט המחוזי עמדו על הודאת המערער וחרטתו, אך הטילו ספק בכנותה. בכך באו לכלל טעות. תסקיר המבחן שהוגש לנו, ושלא היה לפני בית המשפט המחוזי, מתאר בפרוטרוט את תולדות חייו הסבוכים והמורכבים של המערער ואת חרטתו העמוקה. ואם יטען הטוען, שגם חרטה כזו כבר הייתה לעולמים ואין היא מיוחדת למערער דנן, בא המערער שלפנינו וצירף מעשה של השבת כל הגזלה שגזל לחרטה שבדיבור ושבלב. והכספים לצורך השבת הגזלה, שנלקחו על ידי המערער בהלוואה מאחרים כדי לפצות מיד וללא דיחוי את הנגזלים, בוא יבואו מתוך כספים שיושגו על ידי מכירת ביתו הוא. דנתי גם דנתי בשודדים משודדים שונים, מקצתם מודים ואינם מביעים חרטה ומקצתם מודים ומתחרטים, אך מעולם לא בא לפניי שודד, המשיב, תוך ימים ספורים מרגע הודאתו וחרטתו, את כל הכספים שגזל לבעליהם, בליווי מכתב אישי לכל נגזל ונגזל, שבו מכה הוא על חטא ושבו מבקש הוא להסביר לנגזליו כיצד בא לכלל מעשי השוד החמורים".

האופנוע ששימש את מעשי השוד נחלט על ידי המדינה. ליבוביץ' ישב בכלא שמונה שנים ושוחרר בשנת 1998, לאחר שזכה לחנינה מנשיא המדינה. לאחר שהשתחרר מהכלא עסק במתן הרצאות על מעשי השוד והחיים בכלא. על פי דיווח באתר ynet הרצאותיו עלו יותר מהרצאות של אברהם ב. יהושע.

בתקופת מעשי השוד, היו רבים שהזדהו עם השודד וראו בו גיבור שהצליח להכות את הבנקים וה"ממסד". לאחר שהשתחרר מהכלא זכה ליבוביץ' להכלל במדורי הרכילות ונחשב סלבריטאי.