רדיוס אטומי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: משלב נמוך, לא בהיר. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

רדיוס אטומי הוא אומדן סטטיסטי למרחק מגרעין האטום לקליפת האלקטרונים האחרונה, באזור הרחוק ביותר שבו יש סבירות של 90% למצוא את האלקטרונים. הרדיוס האטומי נמדד בסדר גודל של אנגסטרם.

את הרדיוס האטומי קובעים על פי האורביטל האטומי מסוג S ברמת האנרגיה הגבוהה ביותר. הרדיוס הוא אומדן בלבד, מכיוון שמשוואת שרדינגר המייצגת את ההסתברות למצוא אלקטרון באורביטל אטומי מסוים אינה מגבילה אורביטלית מסוג S, ולכן ניתן לטעון שהרדיוס האטומי של כל אטום הוא בגודל היקום כולו. לכן צמצמו את הרדיוס לאזור שבו ההסתברות להימצאות האלקטרון היא 90 אחוז.

למרות שנהוג להתייחס ל"רדיוס" של אטום, אין זה אומר שהאטום הוא כדורי. הרדיוס מציין את ההסתברות למציאת אלקטרון ולא את הצורה האמיתית של האטום, שמורכב ברובו המוחלט מריק.

לרדיוס האטומי ישנם השפעות נרחבות על הקשרים שהוא יכול לבצע, על כושר ההתקטבות של האטום ועל חוזק וגמישות הקשרים במולקולות.

ישנן מספר שיטות למדידת הרדיוס האטומי של יסוד הלשהו, השיטה העיקרית היא מדידת חצי המרחק בין שני גרעיני אטומים של היסוד הקשורים בקשר קוולנטי או מצויים בתוך גביש.