ראובן שרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ראובן שרי (7 באפריל 1903 - 6 ביולי 1989) היה איש ציבור ישראלי שכיהן כנציב שירות המדינה, חבר כנסת וסגן שר התחבורה מטעם מפא"י וסגן ראש עיריית ירושלים.

שרי נולד בשם ראובן שרייבמן בשנת 1903 בקומרט שבבסרביה ברומניה. בילדותו קיבל חינוך מסורתי עברי בחדר ובבתי ספר עבריים. ביו מוריו נמנו יעקב פיכמן וש' בן-ציון. לאחר מכן למד משפטים באוניברסיטת יאסי. לאורך השנים היה פעיל בקרב הנוער הציוני ונמנה בין מייסדי תנועת "צעירי ציון" ברומניה. בשנת 1925 עלה לארץ ישראל.

עם עלייתו נרשם שרי בלשכת העבודה כפועל פשוט, על אף השכלתו האקדמאית. תחילה התיישב בכפר חסידים ופעל בו בבניין ובחקלאות, כמו גם בחיפה, קריית עמל וגבעת טבעון. בין היתר עסק בייבוש הביצות באזור נחל הקישון ועמק זבולון. באלו עסק עד 1930, עת נקרא לשמש מזכיר מועצת הפועלים בכפר סבא. לאחר מכן המשיך בפעילות ציבורית בהיותו מזכיר מועצת פועלי רחובות (1934 – 1943) ומזכיר מועצת פועלי ירושלים (1943 – 1949). במקביל החל לפעול בארגון ההגנה והיה פעיל בו במהלך המרד הערבי הגדול.

פעילותו הציבורית הורחבה בירושלים בהיותו חבר מפא"י, מטעמה נבחר לחבר מועצת העירייה (1948, 1956 – 1958) ומונה לסגן ראש העירייה (1948 – 1951). כמו כן היה שרי חבר "ועדת ירושלים" בימי המצור על העיר ומונה לעמוד בראש ועדת המשטרה לתכנון והקמת משטרה עברית בעיר [1].

במקביל לפעילותו בעיריית ירושלים נבחר שרי כחבר כנסת וכיהן בכנסת הראשונה והשנייה. לאורך תקופת כהונתו היה חבר ועדת העבודה. בכנסת הראשונה כיהן גם כחבר ועדת הפנים וועדת השירותים הציבוריים. בכנסת השנייה חבר ועדת חוקה, חוק ומשפט ויו"ר ועדת המשנה לעניין חוק ביטוח לאומי. במהלך תקופת כהונתה של ממשלת ישראל השנייה היה סגנו של שר התחבורה דב יוסף.

בשנים 1957 – 1968 כיהן שרי כממונה על יחסי העבודה במשרד העבודה. משנת 1962 כיהן, במקביל, גם כנציב שירות המדינה.

לאחר צאתו לגמלאות נבחר שרי ליו"ר ארגון הגמלאים בירושלים. לאחר פטירתו אשתו, אניטה לבית צוקרמן, הקים לזכרה קרן לעידוד לימוד מוזיקה בקרב תלמידי בית ספר יסודי.

זכה להוקרה בהיותו יקיר העיר ירושלים ויקיר ההסתדרות.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• ראובן שרי באתר הכנסת