קרל לוץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרל לוץ או שרל לוץ (30 במרץ 1895 ואלזנהאוזן - 13 בפברואר 1975 ברן), דיפלומט שווייצרי שהציל עשרות אלפי יהודים הונגרים בתקופת השואה. מהבולטים שבחסידי אומות העולם.
תוכן עניינים |
[עריכה] קריירה מוקדמת
קרל לוץ נולד בואלזנהאוזן שבקנטון אפנזל שבשווייץ, השמיני מבין 10 ילדים. ב-1913, בהיותו בן 18 היגר לארצות הברית, עבד כ-5 שנים בעיר גרנייט שבאילינוי, למד שנתיים בקולג' במיזורי, וב-1920 עבר לוושינגטון והחל לעבוד בשגרירות השווייצרית. במקביל למד באוניברסיטת ג'ורג וושינגטון, וב1924 השלים תואר ב.א. בהיסטוריה ומשפטים. בין 1926 ל-1934 שימש בתפקידים דיפלומטים בקונסוליות השווייצריות בפילדלפיה ובסנט לואיס.
בשנת 1935 הוצב בקונסוליה השווייצרית ביפו בתפקיד סגן הקונסול, והיה גם אחראי על האינטרסים של גרמניה בשטחי המנדט הבריטי בארץ ישראל. בתקופת שרותו בארץ ישראל, בין השנים 1935 ל-1941, פיתח לוץ אהדה לעניין היהודי-ציוני, והגן על כאלפיים יהודים שעלו מגרמניה מפני גרוש בידי הבריטים. הקשרים שיצר בתוקף תפקידו זה עם פקידי ממשל מהשלטון הנאצי, עזרו לו בהמשך בתקופת מלחמת העולם השנייה.
[עריכה] תקופת מלחמת העולם השנייה
בינואר 1942 הוצב לוץ בבודפשט ושימש בה כסגן הקונסול בשגרירות שווייץ, הממונה על "המחלקה לאינטרסים זרים", שייצגה את האינטרסים של מספר מדינות המשתתפות במלחמה, ביניהן ארצות הברית ובריטניה.
בתקופה זו, בין השנים 1942 - 1944, ולפני שהונגריה נכבשה על ידי הגרמנים, נמשכה עלייה היהודית מהונגריה לארץ ישראל למרות המלחמה. לוץ היה בקשר הדוק עם המשרד הארצישראלי בהונגריה, שארגן את העלייה לארץ מטעם הסוכנות היהודית, ופעל על-מנת לאפשר עלייתם של כ-10,000 ילדים וצעירים יהודים לארץ ישראל.
כשהגרמנים כבשו את הונגריה ב-19 במרץ 1944, החלה ההשמדה והגרוש השיטתיים של יהודי הונגריה, ונסגר המשרד הארצישראלי. ב-21 במרץ נסגרו גבולות הונגריה לכניסה וליציאה, והחל מ-15 במאי 1944 החלו לצאת משלוחי יהודים למחנה ההשמדה אושוויץ. בתוך כ-8 שבועות נשלחו להשמדה כ-450,000 מיהודי הונגריה, בעיקר מערי השדה שמחוץ לבודפשט.
לוץ, שאהד את העניין היהודי עוד מתקופת שרותו בקונסוליה השווייצרית ביפו בין השנים 1935 - 1941, החל לפעול בנחרצות על-מנת להציל את יהודי בודפשט. ראשית הוא פתח מחדש את משרד הסוכנות בבניין השגרירות האמריקאית על ידי ארתור וייס ומשה קראוס (שסייעו בידו גם בהמשך פעולותיו). הוא ניפק "כתבי חסות" שווייצריים ליהודים שהיו להם סרטיפיקטים (אשרות עלייה). לאחר משא ומתן עם פקידים נאצים גבוהים כאדולף אייכמן ונציגו של היטלר בבודפשט אדמונד וסנמאיר, ובהסכמת השלטונות ההונגרים, ניפק לוץ כ-8,000 כתבי חסות - כתב חסות אחד לכל בעל אשרת עלייה. אלא שבהמשך, הרחיב לוץ את תחולת כל כתב חסות והחילו על כל משפחת בעל סרטיפיקט. באופן זה זכו כ-30,000 יהודים להיכלל תחת הגנת כתבי החסות. כדי להסתיר את מעשה הרמיה, מספר לוץ את כתבי החסות בטווח מספרי 8,000 כתבי החסות שעליהם ניתנו אישורי השלטונות. בבניין הזכוכיות התנהל כמו כן זיוף של אלפי מכתבי חסות (הנייר נגנב ממשרד האס-אס).
בשלב זה, העביר לוץ את משרד ההגירה של השגרירות ל"בניין הזכוכית" ברחוב ואדאס, ופרש עליו חסות דיפלומטית השווייצרית. כשאייכמן ואנשי האס אס דרשו לרכז את היהודים בגטו של בודפשט על-מנת להקל על שילוחם למחנות ההשמדה, רכש לוץ בעזרת פקידי ממשל עמם היה בקשר מעל ל-70 בתי דירות, רובם בגטו, פרש עליהם את חסות שווייצרית והעביר אליהם את אלפי היהודים שהחזיקו בכתבי החסות שניפק. היהודים ששהו ב"בתים מוגנים" אלו נהנו מחסות שווייצרית, וממזון וצרכי קיום בסיסיים שלוץ דאג להעביר אליהם. כל המתגוררים בבתים אלו היו מוגנים הן בפני גרוש והן מגיוס ל"פלוגות העבודה" (המגויסים לפלוגות העבודה נשלחו לעבודות כפייה בעיקר בביצורים ובמפעלי תעשייה גרמנים, ורובם מצאו בהם את מותם).
במישור נוסף פעל לוץ כדי לוודא שהממשלות המערביות, ובהמשך, גם דעת הקהל במדינות אלו, יבינו את המתרחש במחנות ההשמדה.
כששני אסירים בצלאל מורדוביץ' וארנושט רוזין ברחו מאושוויץ ותארו את המציאות המבעיתה שם, הוא שיגר מיד דוח בהול לממונים עליו בברן. אלא משנוכח שערוצים פורמליים אלה אינם נענים, העביר לוץ העתקים של מסמכי מפתח לחבר שכיהן בנציגות אל סלוודור. החדשות הקשות מאושוויץ פרצו לעיתונות השווייצרית, וחיש מהר יצרו זעקה גם בפריז, לונדון וניו יורק. לוץ, כמובן, סיכן בכך את משרתו ואת חייו.
שיטת הפעולה הנועזת של לוץ, שניצל את הכרותו את הפקידים הנאצים ודיבר את שפתם, אומצה גם על ידי דיפלומטים נוספים ממדינות וארגונים נייטרליים, שהבולטים שבהם היו ראול ולנברג שפעל בשגרירות השבדית, אנג'לו רוטה שליח האפיפיור, ג'ורג'יו פרלסקה איש העסקים האיטלקי שפעל בשגרירות הספרדית, ופרידריך בורן, הציר השווייצרי בארגון הצלב האדום.
באביב 1945, כשהכוחות הסובייטים התקרבו לבודפשט, בחרו לוץ ואשתו להשאר בעיר, והסתתרו במרתף בניין מבודד ברובע פשט. הם שהו בו מספר שבועות ללא אפשרות ליצור קשר עם העולם וללא ידיעה לגבי גורלם של היהודים ששהו בבתים המוגנים. מעט לפני הכניעה הנאצית, שוחרר לוץ בידי הכוחות הסובייטים.
[עריכה] לאחר המלחמה
פעולותיו של לוץ להצלת יהודי בודפשט לא נהנו מגיבוי הממשלה השווייצרית, שראתה בהן חריגה בוטה מסמכותו. בשל כך, שימש לוץ לאחר המלחמה בתפקידים ממשלתיים ודיפלומטים זוטרים, עד לפרישתו לגימלאות ב-1961. ב-1975 מת לוץ בברן.
[עריכה] פעולות הנצחה
על-פי מרבית המקורות, לוץ היה מהבולטים מבין מצילי היהודים בתקופת השואה, והציל מעל ל-60,000 יהודים באמצעות כתבי החסות שהעניק והבתים המוגנים שבהם שיכן את הניצולים. למרות זאת ההכרה באפקטיביות של פעולותיו התאחרה.
בשנת 1963 נקרא על שמו רחוב מרכזי בשכונת בת גלים שבחיפה - רחוב שרל לוץ, המקשר בין תחנת הרכבת של בת גלים לחוף הים. בשווייץ נקראו על שמו רחובות בעיר ברן ובעיירת הולדתו ואלזנהאוזן. בשנת 1965 היה לוץ בין הראשונים שזכו בתואר חסיד אומות העולם על ידי יד ושם. בנוסף, הונפקה לזכרו מדליה על ידי החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות, והוצא בישראל בול לזכרו ולזכר דיפלומטים נוספים חסידי אומות העולם. בשנת 1991 הוקמה לזכרו מצבת זיכרון בכניסה לגטו שבעיר העתיקה של העיר בודפשט.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- "מציל ומצלמתו" תמונות שצילם קרל לוץ כשכיהן בקונסוליה השווייצרית בארץ ישראל (מארכיון התמונות של יד ושם)
