קרב זאמה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| קרב זאמה | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 |
|||||||||||||
|
|||||||||||||
| הצדדים הלוחמים | |||||||||||||
| רומא | קרתגו | ||||||||||||
| מפקדים | |||||||||||||
| פובליוס קורנליוס סקיפיו | חניבעל ברקא | ||||||||||||
| כוחות | |||||||||||||
| 9,000 פרשים ו-34,000 רגלים | 3,000 פרשים ו-40,000 רגלים | ||||||||||||
| אבדות | |||||||||||||
| 1,500 חללים ו-4,000 פצועים | 20,000 חללים ו-18,000 שבויים | ||||||||||||
קרב זאמה התחולל ב-19 באוקטובר 202 לפנה"ס. בקרב זה הוכרע גורל המלחמה הפונית השנייה. תבוסתו של המצביא הקרתגי חניבעל על ידי סקיפיו אפריקאנוס שמה קץ למלחמה זו.הייתה זו תבוסתו הראשונה והיחידה של חניבעל. הקרב ניטש ליד זאמה רגיה (Zama Regia) שבצפון אפריקה (בתוניסיה של ימינו).
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע היסטורי
המלחמה הפונית השנייה פרצה בשנת 218 לפנה"ס. בתחילתה, חצה חניבעל את הרי האלפים וניצב כ-16 שנה באיטליה תוך כדי ביסוס כוחו בדרומו של חצי האי. לאחר מספר קרבות שבהם הביס את הרומאים, ניסה להגיע איתם להסכם שלום בתנאים נוחים לקרתגו, אך ללא הועיל. עם הזמן, צבאו הצטמק בגלל הפרעות בלתי פוסקות של הרומאים והצורך להציב את חייליו בחילות מצב של הערים שהסכימו לעבור לסמכותו.
חצי האי האיברי, שהיה ברובו תחת שליטה קרתגית נוהל על ידי אחיו, אך הרומאים הצליחו להתגבר עליו. לאחר גירוש הכוחות הקרתגיים מספרד, הציע סקיפיו אפריקאנוס להביא לסיום המלחמה על ידי פלישה לאדמת קרתגו שבאפריקה. על אף גישת ההתנגדות הזהירה של הסנאט, העניקה אספת העם לסקיפיו את הכוחות הנדרשים ליוזמתו. בתחילה סקיפיו נהג בזהירות ותגבר את כוחותיו מעריקים מקומיים. לאחר שמסיניסה החליף את סיפאקס (הפרו-קרתגי) כמלך הנומידים, סקיפיו הרגיש, שביכולתו להסתכן בקרב והתחיל להטיל אימה על קרתגו עצמה.
הסנט הקרתגי קרא לחניבעל לחזור מאיטליה עם צבאו המורכב מאזרחים מקומיים וותיקי המלחמה מאיטליה. צבאו של חניבעל היה מורכב מ-40,000 רגלים ו3,000 פרשים. צבאו של סקיפיו (עם בוא התגבורת מהנסיך מסיניסה) היה מורכב מ-34,000 רגלים ו-9,000 פרשים.
[עריכה] היערכות הכוחות
הצבא הרומאי הסתדר בשלוש השורות המסורתיות. הפרשים האיטלקים תחת לאלוס והנומידים תחת מסיניסה. סקיפיו פרס את המניפולים אחד אחר השני ויצר מסלולים בתוך הפריסה שהוא מילא ברגלים קלים, שהטרידו פילים תוקפים ויכלו לסגת לתוך העמודות להגנה.
חניבעל פרס את כל הפילים שלו (שמונים במספר) מלפנים בקו ראשוני, מאחורי הפילים היו הקלטים, הקלעים הבליאריים, והחיילים הליגוארים, בקו השני היו הנומידים (אלו שנשארו נאמנים לקרתגו) המקומיים ובקו האחרון הוחזקו ותיקי המלחמה מאיטליה. הפרשים הנומידיים שפעלו עם חניבעל התמקמו אל מול אלו של מסיניסה ושאר הפרשים מול כוח הפרשים של לאלוס.
חניבעל קיווה למשוך את הפרשים הרומאים החזקים משדה הקרב בעזרת הפרשים החלשים שלו וכך לבטל את היתרון העיקרי של רומא, כשהפרשים לא יהוו בעיה הכוחות של חניבעל היו אמורים לאגף את הרומאים.
[עריכה] מהלך הקרב
חניבעל פתח את הקרב במתקפת פילים בנסיון לגרום המולה בקרב הרומאים. סקיפיו צפה מראש את המהלך הזה והנחה את חייליו ליצור רווחים ולהשמיע קולות כדי להבריח את הפילים משדה הקרב. התקפת הפילים נכשלה ולא גרמה לאבדות משמעותיות לרומאים. חלק מהפילים אפילו תקפו במנוסתם את חייליו של חניבעל עצמו. בינתיים, מסיניסה השתמש בהמולה והבלבול של בריחת הפילים כדי לרדוף אחר הפרשים הנומידיים של חניבעל, ולאלוס עשה את אותו הדבר עם גדודי הפרשים הקרתגים.
לאחר כשלון התקפת הפילים דחקה השורה הרומאית הראשונה את השורה הראשונה של חניבעל, שהתמוטטה ואז פנתה להלחם בשורה השנייה, השורה הרומאית הראשונה ספגה אבדות כבדות, אבל חניבעל חשש להכניס לקרב את ותיקי המלחמה שלו מכיוון שלסקיפיו היו עוד שתי שורות של חיילים והוא רצה לשמור אותם כעתודה.
כתוצאה מהלחץ, קרסה השורה הראשונה של חניבעל. חייליה ניסו לחפש מקלט בשורה השנייה. לרוע מזלם, השורה השניה פחדה לפתוח רווחים וכך נוצרה אנדרלמוסיה בשדה הקרב והתבנית השתבשה. סקיפיו ניצל את ההמולה והשמיד את שתי השורות הראשונות.
השורה השלישית של חניבעל הצליחה להחזיק מעמד ושאריות השורות הראשונות פנו לאגפים. כדי להימנע מאיגוף סקיפיו הורה לשורתו השנייה לפנות לאגפים גם כן.
למרות השמדת השורות הראשונות של הקרתגים נבלמו הרומאים על ידי ותיקי הקרבות מאיטליה שהרכיבו את השורה השלישית של חניבעל. הקרב נמשך שעות אחדות וחניבעל החל להשיג יתרון קל על סקיפיו (שניסיון האיגוף שלו נכשל). ברגעים מכריעים אלו, חזרו הפרשים הנומידיים של מסיניסה והרומאיים של לאלוס. הם תקפו יחדיו את עורפו של חניבעל. ההתקפה הזאת שיבשה את שורותיהם של קרתגים ורוחם נפלה והקרב הוכרע לטובת הרומאים.
20,000 מחייליו של חניבעל נהרגו וכ-18,000 נוספים נלקחו בשבי, זאת לעומת אבדות רומאיות של 1,500 הרוגים ו-4,000 פצועים. חניבעל פרש למחנה עם קבוצת מלווים מצומצמת וצידד בכניעה לרומא.
[עריכה] תוצאות הקרב
הסנט הקרתגי חתם על הסכם שלום שסיים את המלחמה, תנאיו היה כדלקמן:
- קרתגו מחויבת לשלם לרומא 200 טאלאנטים מידי שנה, במשך 50 שנים.
- קרתגו מחויבת להחזיר את כל השבויים ולוותר על פילי המלחמה והצי שלה (מלבד עשר ספינות).
- קרתגו מחויבת לשלוח לרומא 100 בני ערובה.
- קרתגו מחויבת להעביר לשליטת רומא את כל שטחיה, מלבד תחום המחייה הנקבע מראש לקרתגיים, והשטחים שמסיניסה טוען ששייכים לממלכתו.
- אין ביכולת קרתגו לנהל מלחמה כלפי חוץ או פנים ללא הסכמת רומא.
הסעיף האחרון היווה את העילה לפרוץ המלחמה הפונית השלישית שהביאה סוף לקרתגו בידיו של סקיפיו אפריקאנוס נומאניטוס (נכדו המאומץ של סקיפיו אפריקאנוס) כחמישים שנים מקץ המלחמה השנייה.
סקיפיו קיבל את התואר 'אפריקאנוס' על פעולותיו באפריקה שסיימו את המלחמה.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קרב זאמה |
