קלטת וידאו ביתית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קלטת וידאו ביתית (באנגלית - Video Home System, בראשי תיבות: VHS) היא פורמט אנלוגי של קלטות וידאו שפותח בסוף שנות ה-70 על ידי חברת האלקטרוניקה היפנית JVC. פורמט זה הפך לפופולרי מאוד בתחילת שנות ה-80 והמשיך להצליח עד סוף שנות ה-90. פורמט זה הוא הנפוץ ביותר כיום לווידאו למרות שאיכות ההקלטה על גבי קלטות אלו מוגבלת בכמות קווי הווידאו אותם ניתן להקליט. עקב כך פורמט זה אינו נחשב למקצועי.
לקלטות גודל אחיד, ובתוכן סרט מגנטי עליו מוקלט אות הווידאו. אורך הסרט המגנטי הנמצא בתוך הקלטת ישפיע על זמן ההקלטה שאפשר להקליט עליה. קיימות קלטות באורכים שונים. אופן ההקלטה (LP/SP) יהווה גורם משפיע נוסף על זמן ההקלטה האפשרי.
ההבדלים העיקריים בין סוגי הקלטות השונים הם סוג וכמות החומר המגנטי המודבק על גבי סרט הפלסטיק, סוג הפלסטיק ואיכות ההדבקה.
קיים פורמט מקביל של קלטות קטנות יותר המשתמשות ברוחב זהה של סרט מגנטי - קלטות VHS-C.
פורמט ה-VHS הוא פורמט ההולך ונעלם מן העולם עם התרחבות השימוש במכשירי DVD, ובפורמטים תחליפיים דיגיטליים לקלטות (כמו DV).
