קיקיון מצוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קיקיון מצוי
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	מלפיגאים
משפחה:	חלבלוביים
סוג:	קיקיון
מין:	קיקיון מצוי
שם מדעי
Ricinus communis

הצמח קיקיון מצוי (שם מדעי: Ricinus communis) הוא מין יחיד בסוג קיקיון (שם מדעי: Ricinus) שבמשפחת החלבלוביים (Euphorbiaceae) והוא נמנה על הצמחים הרעילים.

זהו שיח שיכול להגיע לגובה של עד 5 מטר. קליפת הזרע של הקיקיון מכילה את הרעל ריצין. מזרעיו של הקיקיון מפיקים שמן קיק המשמש ברפואה, כחומר סיכה ובתעשיות שונות. כמו כן מגדלים אותו לצרכי נוי בארצות רבות, ואף פותחו זנים בעלי עלים בצבעים שונים. מוצאו של הקיקיון באפריקה, אך הוא התפשט למקומות רבים ברחבי העולם עקב השימוש בו על ידי האדם. עקב מוצאו הטרופי של הצמח הוא רגיש לקור, ומת בטמפרטורות מתחת לאפס מעלות צלזיוס. בארצות עם חורף קר מגדלים את הקיקיון כצמח חד שנתי. בישראל הוא גדל בצידי דרכים ומזבלות בעיקר באזור צפון הארץ ומישור החוף. העלה של הקיקיון הוא בצורת כף יד וגודלו עד 30 סנטימטרים. העלים ירוקים ולעתים עם גוון עמוק של כחול כהה והם מבריקים בעוד שהעלים הצעירים והגבעולים הם בעלי גוון אדמדם. הפרחים מקובצים בתפרחת שצבעה הכללי אדום בגלל עמודי העלי האדומים. הפריחה בארץ נמשכת כל הקיץ. הזרעים חלקים ומבריקים בעלי פסים ונקודות בצבע חום בהיר וכהה ומופצים על ידי נמלים. בעשור האחרון נודע על מספר רב של הרעלות אשר נגרם כתוצאה מבליעת זרעי הקיקיון. רעילותם של הזרעים היא גבוהה ופגיעתם קשה ויכולה להמית. ישנן עדויות לכך כי במצרים הקדומה לפני כ 3000 שנים, השתמשו המצרים בזרעי הקיקיון להכנת מרקחות למחושי בטן ולפגיעות של טפילים. כבר אז ידעו המצרים על רעילותם הגבוהה של הזרעים ובנוסף לשיקויים ותרופות, הם היו מפיקים מהם רעל לשימושים שונים.

מקור שם הצמח הוא בספר יונה, בפסוק בו מתואר הקיקיון כצמח בן חלוף: "שבן לילה היה ובן לילה אבד" (יונה פרק ד' פסוק י'), ואכן צמח זה אינו מאריך שנים, אך יכול להגיע לגודלו המלא תוך עונת גידול אחת. עם זאת אין תמימות דעים בקשר לזהות הקיקיון בספר יונה לצמח הקיקיון המוכר לנו כיום.

כיום המילה "קיקיוני" היא מטבע לשון המתאר דבר ארעי, זמני, בר חלוף.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קיקיון מצוי