קינה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בקינה, ביטוי לאבל. אם התכוונתם ללוקיוס קורנליוס קינה, פוליטיקאי רומאי מהעת העתיקה, ראו לוקיוס קורנליוס קינה.
קינה היא ביטוי פיוטי לאבל כבד. קינה שימשה במקור כסוג של משקל בשירה, אם כי נעשה בה גם שימוש כהספד הכתוב בצורה לירית, המשקף את המוות של אדם קרוב או מתאר צער באופן כללי. קינה יכולה לתאר גם משהו שנראה מסתורי או מוזר למחבר. בנוסף, קינה עשויה להיות סוג של יצירה מוזיקלית, המבוצעת בנימה של עצבות.
[עריכה] היסטוריה
קינות מצויות כבר בתרבות הכנענית הקדומה. למשל בשירה האוגריתית מצויים אזכורים לקינות בהקשר של אבל על מותו של אדם קרוב או חשוב.
בתנ"ך מצויות מספר קינות ידועות. הקינה הנודעת ביותר בשפה העברית היא קינת דוד, שבה מבכה דוד את מותם של שאול ויהונתן בתחילת ספר שמואל ב' (א': יט-כז). קינה זו מושמעת בתדירות גבוהה בטקסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. תוכן הקינה הוא:
הצבי ישראל על במותֶיךָ חלל, איך נפלוּ גיבּורים? אל-תגידוּ בְגת, אל-תבשרו בחוּצות אשקלון, |
||
קינה נודעת נוספת בשפה העברית היא מגילת איכה - קינתו של ירמיהו על חורבן בית המקדש. נהוג לקרוא קינה זו בתשעה באב, יום האבל על חורבן בתי המקדש.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- קינה - מאת רבי קלונימוס בן יהודה