צרעת הפיקוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
|
|---|---|
 |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | פרוקי רגליים |
| מחלקה: | חרקים |
| תת-מחלקה: | בעלי גלגול מלא |
| סדרה: | דבוראים |
| תת-סדרה: | דבוראים שנציים |
| משפחה: | אגנואידים |
צרעת הפיקוס הינו שם מקובל לצרעות ממשפחת האגנואידים, החיות בסימביוזה עם מינים מסוימים של פיקוס. לכל מין במשפחת האגנואידים מין ספציפי של פיקוס עימו הוא סימביוט. תחום המשפחה אינו מוחלט וסוגים מסוימים עוברים מעת לעת למשפחות אחרות. צרעות הפיקוס בגוון כהה, וקטנות יחסית לחרקים קרובים כגון צרעה מזרחית - ברוב המינים גודל הנקבה הבוגרת הוא כ-2 מ"מ, וגודלו של הזכר קטן עוד יותר; קשה להבחין בהן בעין בלתי מזוינת.
תוכן עניינים |
[עריכה] סימביוזת רבייה
היחס המיוחד בין צרעות הפיקוס לפיקוס מבוסס על התרבות הדדית: הפיקוס דורש צרעה שתכנס לפגותיו ותאביק אותו, והצרעה דורשת מקום מוגן להטלת ביציה וגידול הרימות. לכל מין של צרעת פיקוס מין מקביל של פיקוס שהיא מותאמת לפגותיו. באתרים בעולם בהם יובא הפיקוס אך לא יובאו הצרעות המתאימות לו, עץ הפיקוס לא יבצע האבקה; במקומות בהן נכחדו עצי הפיקוס ממין מסוים יכחדו גם הצרעות הסימביוטיות, שאינן מסוגלות להטיל ביצים בפגות מינים אחרים.
קיימים שלושה סוגי פרחים בתוך פגות פיקוס: פרחים זכריים, פרחים נקביים קצרים ופרחים נקביים ארוכים. הצרעה נכנסת לפגה דרך פתח קטן בקשקשי התפרחת (אוסטיאולה - ostiole), ומסתובבת מפרח לפרח, מאביקה את הפרחים הנקביים באבקת הפרחים הזכריים שנשאה עימה מפגת הולדתה. אחרי שסיימה, היא מטילה את ביציה בפרחים הנקביים הנמוכים בלבד, היות שאינה מסוגלת להגיע לתוך הפרחים הנקביים הגבוהים.
הפרי מבשיל כך: הפרחים הנקביים הנמוכים הם מקור מזון לרימות, והפרחים הנקביים הגבוהים הופכים לזרעים. בפירות פיקוסים מסוימים (כגון התאנה) הפרי האכיל כולל לרוב צרעות וזרעים גם יחד, וקשה להבחין בין השניים ללא מיקרוסקופ. כאשר הצרעות עוזבות את הפגה, הן נושאות אבקה שנאספה מבעוד מועד, וכך יוכלו להפרות פגות של פיקוסים אחרים.
[עריכה] מעגל הגדילה
הביצים מוטלות בתוך פרחי הפגה, ומבשילות שם במהלך הבשלת הפרי. מביצים אלו בוקעות הרימות, הניזונות מהפרח הסובב אותן עד לבגרות. בבגרותן הצרעות הצעירות מתרבות מיידית זו עם זו בתוך הפגה. התרבות מהירה זו חיונית, היות שלזכרי הצרעות אין יכולת השרדות מחוץ לפגה - הם נטולי כנפיים ואינם חרקים מושלמים. הנקבות, בעלות כנפיים ויכולת השרדות, מופרות עוד בטרם יצאו ממקום בקיעתן. זכרי הצרעות מבצעים שירות נוסף אחרון: לועסים את דופן הפגה ומייצרים חור זעיר דרכו יכולה הנקבה להשתחרר.
[עריכה] סוגים ומינים חשובים
כחלק מענף חקלאי, אחת מצרעות הפיקוס החשובות היא צרעת פיקוס התאנה (Blastophaga psenes) המפרה תאנים. פגות התאנים ניתנות לאכילה גם שאינן מופרות (צבען לבן וטעמן מתוק) וגם מופרות (צבען סגול וטעמן מתוק-חמצמץ).
צרעה חשובת אחרת היא צרעת פיקוס השקמה, שאינה חיה בארץ. לכן, כל השקמים בישראל אינם מופרים כלל ופגותיהם נטולות זרעים. רביית שקמים אלו מתבצעת על ידי ייחורים בלבד.
פיקוסים רבים נוספים משמשים כצמחי נוי ועצים מטילי צל. בארץ בולט מהם פיקוס השדרות (Ficus microcarpa), שעצים ממנו שתולים ברחבי תל אביב (למשל בשדרות רוטשילד) וערים גדולות נוספות. הצרעות המאביקות את פיקוס השדרות לא יובאו ארצה עם נטיעת העצים, ומספר עשורים אלו צמחו ללא פירות. בשנות השבעים יובאה צרעת פיקוס השדרות ארצה בדרך לא דרך, וכיום (2008) פיקוס השדרות הנטוע בארץ מניב פרי המושך עטלפי פירות וחיות אחרות.[1]
[עריכה] מקורות קישורים חיצוניים
- האבקה אתודינמית והאבקה טופוצנטרית, המרכז הארצי ללימודי ביולוגיה (על פי מאמריו של יעקב גליל)
- יעקב גליל, התאנה חנטה פגיה, סנונית
- ^ אביבה לורי, הלעד נצעד על הפיכסה של הפיקוס, עטלפים מזמזמים סביב ראשינו?, בעיתון הארץ, אוקטובר 2004
