פרשת ידלין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרשת ידלין - פרשת שוחד שנחשפה בישראל בחודש אוקטובר 1976, במרכזה עמד אשר ידלין, אחד האישים הבולטים ביותר בתנועת העבודה. חשיפת הפרשה הביאה למאסרו של ידלין, מנכ"ל קופת חולים כללית שאמור היה להתמנות לתפקיד נגיד בנק ישראל, והייתה חלק מתהליך מתמשך אשר גרם לאובדן ההגמוניה של מפלגת העבודה לאחר יותר מ-70 שנה, בהן 30 שנה כמפלגת השלטון, שבמהלכן ניהלה את הממשלה ואת כל מוסדות הציבור החשובים.
תוכן עניינים |
[עריכה] הפרשה
בשנת 1976, החל השבועון "העולם הזה" לפרסם תחקירים על פעולות כספיות בלתי כשרות אשר נגעו לבכירי תנועת העבודה ולקופת המפלגה. בין השמות שהוזכרו היו שמותיהם של אשר ידלין, שאמור היה להתמנות לנגיד בנק ישראל, ושל אברהם עופר, שר השיכון בממשלת רבין. מהתחקירים עלה כי השניים היו מעורבים בקבלת שוחד. כתב העיתון יגאל לביב הגיש תלונה במשטרה, והטיפול בתיק הועבר לראש אגף החקירות בנימין זיגל.
למרות המינוי הרם, זומן הנגיד המיועד ידלין לחקירה באזהרה, כחשוד בקבלת שוחד, וב-18 באוקטובר 1976, שלושה ימים לפני תחילת כהונתו כנגיד בנק ישראל – נעצר. מדינת ישראל רעשה, וכל אמצעי התקשורת עסקו ימים ולילות במעקב אחרי החקירה והדיונים בבתי המשפט.
ידלין נעצר עד תום ההליכים, ומיד עם תחילת משפטו הגיע לעסקת טיעון על פיה הודה בחמישה מקרים של שוחד וקבלת טובות הנאה. על פי פסק הדין, ידלין העביר למקורביו, עורך דין ומתווכת נדל"ן, טיפול בענייני משפט ותיווך הקשורים לנכסים של קופת חולים, ואלה העבירו לו במזומנים חלק משכר הטרחה שקיבלו. עורך הדין חיים גושן ומתווכת הקרקעות חווה ארליכמן שימשו עדי מדינה במשפט, והעידו כי חלקו את שכר טרחתם עם ידלין.
ידלין נדון לחמש שנות מאסר ולקנס של 30,000 דולר. הוא ריצה את מאסרו בכלא רמלה ובכלא מעשיהו, ושוחרר לאחר כ-4 שנים. עם שחרורו פרסם את ספרו "עדות", ובו תולדות חייו וגרסתו למסכת האירועים. בספרו זה תיאר את דרכה של המפלגה שבה היה חבר, וכדבריו ספרו זה "איננו סיפורו של אשר ידלין בלבד. זהו סיפור הסתאבותה של החברה הישראלית ושל תנועת העבודה". על פי גרסתו, "חברי בגדו בי והפקירו אותי כטרף קל לציבור ולמערכת המשטרתית והמשפטית". לדבריו, הוא היה קרבן של מערכת מושחתת שהקריבה את ראשו כדי להציל את המערכת המסואבת ממילא.
[עריכה] השפעתה של פרשת ידלין
הדעה הרווחת היא כי פרשת ידלין קירבה את סוף תקופת שלטון מפלגת העבודה, והביאה למהפך הפוליטי בבחירות 1977, בעקבותיו עלתה לשלטון תנועת הליכוד בראשותו של מנחם בגין.
במקביל לפרשה זו התפרסמו בזו אחר זו פרשיות נוספות הקשורות במפלגה, ובהן התאבדותו של השר שנחשד בשוחד, אברהם עופר, סמוך מאוד למעצרו של אשר ידלין, מעצרו של מיכאל צור, גם הוא מקורב למפלגה, שנדון ל-15 שנות מאסר באשמת מעילה, וכן פרשת חשבון הדולרים של בני הזוג רבין.
תהליך שקיעתה של המפלגה שהחל עם השבר של מלחמת יום כיפור, ואבדן האמון של הציבור במנהיגיו, קיבל תאוצה עם חשיפת פרשיות השחיתות, ועל פי מרבית ההיסטוריונים, נוצר בציבור הרושם כי ראשי התנועה מתנהגים כאילו הם מורמים מעם, ועושים בכספי ציבור ובמוסדות השלטון ככל העולה על רוחם. ידלין עצמו טען בחקירותיו כי הכסף שקיבל לא נועד לצרכיו האישיים אלא שימש כצינור להעברת כספים לקופת המפלגה – טענה שלא הקלה בעונשו ואף הגבירה את הכעס כלפי המעשים שיוחסו לו, כמו גם לתחושת הסיאוב ממהלכיה של תנועת השלטון.
[עריכה] האישים הבולטים בפרשת ידלין
- אהרן ברק – היועץ המשפטי לממשלה, אשר נדרש לקבל את ההחלטה על פתיחת חקירה נגד אישיות ציבורית בכירה כידלין, ועל הגשת כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים. ברק טבע באותה פרשה את המונח "מבחן בוזגלו".
- בנימין זיגל – ראש אגף החקירות במשטרת ישראל אשר נחשב "אימת עברייני הצווארון הלבן", הצליח בתרגילי חקירות פיקנטיים להביא להגשת כתב אישום, ובסופו של דבר להודאתו של הנאשם.
- טליה לבני – הידועה בציבור של אשר ידלין, אשר עמדה לצדו לאורך תקופת החקירות והמאסר, ובהיותה עורכת דין סייעה לו במהלכיו המשפטיים. לבני נישאה לידלין במהלך מאסרו, אך התגרשה ממנו לאחר שידלין ירד לארצות הברית. לאחר שחרורו של ידלין אמרה לבני כי "עבורי, פרשת ידלין לא תסתיים לעולם. למדתי להעריך נכונה את המערך המפלגתי, את המוסכמות החברתיות, את ההתייחסות למושגים כמו צדק ומשפט". לבני המשיכה לעסוק בעריכת דין וב-2005 התמודדה וזכתה בתפקיד יו"ר נעמת.
- דליה ידלין – אשתו לשעבר של אשר ידלין, אשר למרות פרידתה ממנו התגייסה לעמוד לצדו ואף חברה לטליה לבני כדי לגייס את דעת הקהל בנסיון להציג את ידלין כקרבן השיטה.
- אברהם עופר – שר השיכון בתקופת ממשלת רבין. שמו נכרך בפרשיות שוחד יחד עם אשר ידלין. עופר התאבד לאחר שלא יכול היה לעמוד בלחץ השמועות והחקירות שהתנהלו בעניינו. החקירה נגדו הופסקה בלי שהוצגה הוכחה כלשהי לאשמתו.
[עריכה] מונחים בצל הפרשה
- השיטה – מונח אשר ביטא את התהליך בו כספי חברות וארגונים ציבוריים עשו דרכם בדרכים מפוקפקות אל קופת המפלגה ושימשו לפעולותיה השוטפות. המונח עלה לראשונה בפרשת מיכאל צור, ושב והודגש בפרשת ידלין.
- מבחן בוזגלו – מונח אשר טבע אהרן ברק, כאשר ביקשו ממנו לקיים את חקירתו של ידלין במשרדו, הורה לזמן את ידלין לחקירה במתקן משטרתי ואמר כי מעמדו של חשוד, רם ככל שיהיה, צריך להיות שווה למעמדו של אזרח פשוט מן השורה (בוזגלו, למשל).
- בית ידלין – מבנה מצפון לשכונת רמת אביב, שזכה לכינוי "בית ידלין". המבנה הוקם ביזמת אשר ידלין בהיותו מנכ"ל קופת חולים, ותהליך הקמתו נחשב כחלק מעסקת השוחד בפרשת ידלין. המבנה לא הושלם ונותר שלד אשר בנייתו לא הושלמה שנים רבות. בתחילת שנות ה-2000 נמכרו המבנה והקרקע לחברה קבלנית, וזו הקימה במקום שטחי מסחר ומגורים.
שלד בית ידלין נהרס ב-2007 ובמקומו מוקם כעת בית מגורים גדול על ידי חברת אביב.
