פרשנות (משפט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בתורת משפט, פרשנות היא הפעילות לבירור משמעותו של החוק, ויישומו לסוגיות מעשיות העומדות בפני הציבור המציית לחוק ובפרט בפני השופט, הנדרש להכריע בוויכוחים על משמעות החוק.

תוכן עניינים 1 על הצורך בפרשנות 2 דרכי הפרשנות 3 אקטיביזם שיפוטי 4 פרשנות של רשות שלטונית 5 ראו גם 6 הערות שוליים 7 לקריאה נוספת

[עריכה] על הצורך בפרשנות

לשונו של החוק קצרה ביותר, ומציגה עקרונות כלליים, שאותם נדרש הציבור לממש במהלך הציות היומיומי לחוק. מימוש זה כולל תהליך של פרשנות, כלומר ניסיון לגזור מהאמירה הכללית שבחוק הנחיה להתנהגות הראויה בסוגיה ספציפית. מחלוקת על הפרשנות הראויה מביאה לעתים את הצדדים למחלוקת אל בית המשפט, ובו נדרש השופט להכריע מהי הפרשנות הראויה (או לתת פרשנות משלו).

שופט בית המשפט העליון, אהרן ברק הציג את הטעמים לריבוי האפשרויות הפרשניות:

	הטעמים לריבוי האפשרויות הם רבים. חלקם נעוצים בלשון החוק, שאינה חד-משמעית, ומאפשרת מספר אופציות לשוניות. חלקם נעוצים במטרת החקיקה, שאינה חד-משמעית, ומאפשרת חופש בחירה. ככל שלשון החוק היא כללית יותר, ומטרת החקיקה רחבה יותר כן גדלות האופציות הפרשניות.
-- אהרן ברק, "חקיקה שיפוטית", משפטים י"ג, תשמ"ג, עמ' 29

פרשנותו של בית המשפט שמה קץ למחלוקות רבות, אולם ביסודה מונח חיסרון בולט: היא אינה נוצרת כל עוד לא הובאה המחלוקת להכרעתו של בית המשפט. לפיכך, לעתים חולפות שנים אחדות עד שמתבררת משמעותו של החוק, ובמקרים אחרים עשויה מחלוקת פרשנית להתקיים שנים רבות מבלי שאיש יטרח להביאה להכרעתו של בית המשפט.

[עריכה] דרכי הפרשנות

כבסיס לפרשנות החוק משמשת בראש ובראשונה לשון החוק, ואליה מצטרפת ההיסטוריה החקיקתית שלו: דברי ההסבר הצעת החוק, דברים שנאמרו במהלך הדיון בכנסת וכדומה. בישראל משמשת גם מגילת העצמאות כמקור לפרשנות החקיקה, ומעמדה התחזק עם אזכורה בסעיף 1 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.

הפרשנות שאליה הגיע בית המשפט רלוונטית לא רק למקרה הספציפי שבמסגרת הדיון בו ניתנה הפרשנות, אלא גם למקרים נוספים, עד כמה שפרשנות זו מהווה תקדים.

פרשנות החקיקה נעשית לפי כללי פרשנות מקובלים, מהם רלוונטיים לחקיקה בכללה, ומהם - לתחום מסוים ^[1].

פרשנות דווקנית היא פרשנות הנצמדת בקפדנות ללשון החוק. פרשנות תכליתית, לעומתה, מנסה לרדת לשורש כוונתו של המחוקק, ולהגשים את תכלית החקיקה, ולאו דווקא את האופן שבו נוסחה. על משמעותה הדינמית של תכלית החקיקה עמד אהרן ברק:

	בקביעת התכלית ההנחה היא, כי חוק אינו יצירה יחידה של מחוקק חד-פעמי הפועל בחברה בת-חלוף. החוק הוא יצירה נמשכת של מחוקק קבוע הפועל בחברה חיה ותוססת. … על כן, תכלית החוק אינו מושג סטטי, אלא מושג דינמי".
-- אהרן ברק, "פרשנות דיני המסים", משפטים כ"ח, תשנ"ז, עמ' 425

בפרשנות דיני המסים בישראל מהווה פס"ד חצור^[2] נקודת מפנה, בהעבירו את מרכז הכובד בפרשנות דיני המיסים מפרשנות דווקנית לפרשנות תכליתית.

[עריכה] אקטיביזם שיפוטי

פרשנות באה בדרך כלל לתת משמעות לחוק, כלומר לשמש פה למחוקק, אך לעתים הפרשנות מרחיקה לכת, ומשלימה את החסר בחוק, ונותנת לבית המשפט תפקיד גדול יותר, בהשוואה לזה של מוסדות שלטון אחרים, בקביעת הערכים שישררו במדינה ובקביעת הדרך שבה יוקצו המשאבים העומדים לחלוקה במדינה. גישה זו לפרשנות קרויה אקטיביזם שיפוטי.

[עריכה] פרשנות של רשות שלטונית

על מימושם של חוקים רבים מפקחת רשות שלטונית שהוסמכה לכך (דוגמה: על מימושם של חוקי המסים בישראל מפקחת רשות המסים בישראל). מבחינה פורמלית, פרשנותה של רשות שלטונית אינה מחייבת, אך מבחינה מעשית יש לה חשיבות רבה. "קובץ הפרשנות לפקודת מס הכנסה", שפורסם על ידי רשות המסים, מציג את פרשנותה של רשות המסים לסוגיות שונות בתחומי המסים.

מנגנון שבו פרשנותה של רשות שלטונית הופכת למחייבת, לפחות ביחס למקרה ספציפי שלגביו ניתנה, הוא מנגון הפרה-רולינג.

[עריכה] ראו גם

• רונלד דבורקין

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ ראו, למשל, אלפרד ויתקון, "דרכי הפרשנות בתחום דיני המיסים", ספר לובנברג, בעריכת דניאל פרידמן ויצחק שילה, הוצאת בורסי, 1988; אהרן ברק, "פרשנות דיני המסים", משפטים כ"ח, תשנ"ז, עמ' 425.
2. ^ ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות, פד"י לט(2) 70.

[עריכה] לקריאה נוספת

• אהרן ברק, "על השופט כפרשן", משפטים י"ב, תשמ"ב, עמ' 248.
• אהרן ברק, פרשנות במשפט (חמישה כרכים: 1992-2001).
• אהרן ברק, פרשנות תכליתית במשפט (2003).
• משה אזר, פרשנות משפטית המנוגדת להבנת הנקרא, תשס"ז (2007), תל אביב: פרלשטיין-גינוסר.