פסל לאוקואון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פסל המציג את דמותו של לאוקואון, כוהן העיר טרויה, שנענש על ידי האלים. הפסל עשוי שיש וגובהו 242 ס"מ. הוא מוצג בותיקאן במוזיאון פיו-קלמנטין. הפסל מתוארך לשנת 50 לספירה.
הפסל נמצא ליד מעינות טיטוס בפרברי רומא ב-16 בינואר 1506, בידי איכר איטלקי. את הפסל זיהו האדריכל ג'וליאני דה סנגלו ומיכלאנג'לו, כפסל לאוקואון, אותו תיאר פליניוס הזקן בספרו תולדות הטבע.
הפסל משמש לאמנים ולתאורטיקנים של האמנות כגון גוטהולד אפרים לסינג וקלמנט גרינברג כאמת מידה לפיסול ולאמנות מאז גילויו.
בספרו "סוף הדרך" מזכיר הסופר ג'ון בארת' את פסל לאוקואון פעמים רבות. הגיבור בספר זה, ג'ייק הורנר, מטלטל עימו בכל מעבר דירה את פסל הלאוקואון שלו ומציין כי במבט בפניו של לאוקואון יכול היה פעמים רבות לזהות את מצב רוחו שלו עצמו.
[עריכה] קריאה נוספת
- אריאל הירשפלד, אל אחרון האלים, הוצאת כתר תל אביב, 2003, עמ' 122-123.
- גוטהולד אפרים לסינג, לאוקואון, או על גבולי הציור והשירה, הוצאת ספריית פועלים, תל אביב, 1983.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פסל לאוקואון |
