פלאשט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פלאשט (מצרפתית: Flechette, כלומר "חץ קטן") הוא פגז טנק נ"א (נגד אדם). הפלאשט פותח לשימוש טנקי הפטון בזמן מלחמת וייטנאם, כנגד כוחות הגרילה.

תוכן עניינים

1 אופן פעולה
2 הפלאשט בצה"ל
3 הביקורת על השימוש בפלאשט
4 קישורים חיצוניים

[עריכה] אופן פעולה

פגז הפלאשט מכיל בתוכו כחמשת אלפים חצי פלדה זעירים, שאורכם כשניים וחצי סנטימטרים. אנשי הצוות בטנק מכוונים את זמן הפיצוץ של הפגז באמצעות מערכת ידנית על ראש הפגז, כך שהפיצוץ יתרחש כ-30 מטר לפני המטרות. בצה"ל נעשה שימוש גם במערכת אוטומטית, המזינה את המידע אל המנגנון ישירות ממערכת בקרת האש של הטנק. מנגנון ההשהיה מופעל מרגע ירי הפגז. בשלב הסופי של מעוף הפגז, מופצת אבקה צהובה שמסמנת לצוות הטנק את מיקום הפגיעה ושבריר שנייה לאחר מכן הפגז מתפוצץ ומפזר את אלפי החצים. אפשרות נוספת לשימוש היא "פעולה מיידית" המשמשת לטווחים קרובים. כוונון מנגנון ההשהיה למצב זה גורם לכך שפיזור החצים יתרחש ברגע יציאת הפגז מקנה תותח הטנק.

[עריכה] הפלאשט בצה"ל

הפלאשט הגיע לצה"ל במלחמת יום הכיפורים, כשאלפי פגזים נשלחו על ידי האמריקאים במסגרת הרכבת האווירית שהונהגה על ידם בזמן המלחמה.

צה"ל השתמש בפגזים במהלך מלחמת לבנון וגם בשהות בלבנון שאחרי המלחמה. הטנקים ירו פגזי פלאשט אל עבר חוליות מחבלים שזוהו בשטחים פתוחים, בטכניקת ירי ששילבה גם פגזים מעיכים (נפיצים).

במהלך אינתיפאדת אל אקצה היה הפגז בשימוש ברצועת עזה, אך לא בגדה המערבית. בעקבות ביקורת ציבורית, החליט צה"ל על הפסקת השימוש בפגזי הפלאשט, ומעבר לפגזי הרקפת מתוצרת תע"ש.

[עריכה] הביקורת על השימוש בפלאשט

ארגוני זכויות אדם מתנגדים לשימוש בפלאשט, מכיוון שלטענתם הוא גורם נזק וסבל שאינו הכרחי. עם זאת יש לציין, כי השימוש בפלאשט אינו אסור על פי האמנה הבינלאומית להגבלת השימוש באמצעי לחימה קונוונציונליים, עליה חתמה ישראל ב-1995.

ב-27 באפריל 2003 עתר ארגון רופאים למען זכויות אדם לבג"ץ נגד שר הביטחון, בדרישה לקבוע כי השימוש בפגז אינו חוקי. העתירה נדחתה בהרכב של שלושה שופטים (מישאל חשין, אליהו מצא ואסתר חיות). בפסיקתם קבעו השופטים כי "השימוש בתחמושת זו אינו אסור על-פי דיני המלחמה, ולכן בקשת העותרים אינה יכולה להתקבל".