פינגר סטייל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פינגר סטייל (או fingerstyle, fingerpicking) הוא שם כללי לטכניקת נגינה על גיטרה או כלי מיתר אחר (אך נפוצה יותר בקרב נגני גיטרה אקוסטית,) שבה הנגן משתמש בקצות או ציפורני האגודל והאצבעות בו זמנית על מנת לפרוט על המיתרים, ולא במפרט שמוחזק על ידי האגודל ואחת האצבעות. המאפיין הבולט של הסגנון הוא שנגן בודד מנגן את ליווי הבס, הקצב והמלודיה עצמה בו זמנית. הדבר אפשרי כיוון שהאגודל והאצבעות פועלות בו זמנית ובאופן עצמאי, כך שהאגודל פורטת תבנית ליווי מסוימת של בס על חלק מהמיתרים, בזמן שהאצבעות האחרות פורטות את המלודיה על המיתרים האחרים. הסגנון מזוהה, בדרך כלל, עם מוזיקת ג'אז, בלוז אקוסטי, קאנטרי, פולק ומוזיקה קלה.
הסגנון החל להתפתח בשלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, כאשר נגני בלוז אפרו-אמריקאים ניסו לחקות באמצעות הגיטרה את טכניקת הנגינה על פסנתר, כאשר האגודל מילאה את תפקיד יד שמאל על מנת לנגן את הבס, ושאר האצבעות מילאו את תפקיד יד ימין כדי לנגן את המלודיה. מאוחר יותר, גם נגני קאנטרי וג'אז אימצו את הסגנון, כאשר המפורסמים שבהם היו מרל טראוויס, אשר השתמש באגודל ובאצבע אחת בלבד, צ'ט אטקינס, אחד הנגנים המפורסמים ביותר בסגנון זה, שפיתח אותו בצורה משמעותית תוך שהוא משתמש באגודל ו-3 אצבעות, ומשלב מגוון נרחב של סגנונות מוזיקה מערביים על מנת ליצור סגנון חדש. מרק נופלר מנגן אף הוא בסגנון זה (בסגנון רוק רך מעורב בקאנטרי), ומשתמש בשתי אצבעות ואגודל. התוצאה הייתה סגנון ייחודי בעל מורכבות ובהירות רבה, אשר קיבל את השם פינגר סטייל.
טכניקה מפורסמת אחת בסגנון נקראת "הבס המתחלף" (Alternating Bass), אשר מתאפיינת בקצב ברור שמושג על ידי פריטה בתבנית מתחלפת על שלושת מיתרי הבס, לרוב מיתר אחד בכל פעימה, תוך כדי נגינת המלודיה. הפריטה נקראת מתחלפת מכיוון שהיא נעה בין מיתרי הבס וחוזרת חלילה, ויוצרת רצף של צליל נמוך ואחריו צליל גבוה יותר. טכניקה זו מכונה לעתים "בום-צ'יק" (Boom-Chick), כאשר תבנית נפוצה היא: מיתר 6 - בום, מיתר 4 - צ'יק, מיתר 5 - בום, מיתר 4 - צ'יק.
טכניקה נוספת שהומצאה באנגליה בשנות ה-60 על ידי דייווי גראהם היא "הבס היורד" (Descending Bass). כאן הבס איננו מתחלף בין מיתרי הבס, אלא מתחיל ממיתר בס כלשהו, יורד ויורד עד לתו נמוך יותר, וחוזר חלילה. טכניקה זו נפוצה בקרב נגני פולק בריטיים.
כיום, נגני פינגרסטייל עכשוויים רבים נוטים להתרחק מטכניקות מסורתיות אלו, ומנגנים בסגנון "חופשי" ורך יותר המושפע מזרם הניו אייג' המודרני.
לעתים קרובות נגני פינגרסטייל משתמשים במפרט שמולבש על האגודל (Thumb Pick) על מנת להקל על הנגינה ולתת לבס צליל מודגש יותר, ו\או מפרטי אצבע (Finger Picks) המולבשים על אחת או יותר מהאצבעות האחרות. בנוסף, קיימים נגנים שמשתמשים במפרט רגיל (Pick, Plectrum) שנאחז באגודל ובאצבע בזמן ששתי האצבעות הנותרות מנגנות את המלודיה.
