פולמוס השמיטה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פולמוס השמיטה - מחלוקת הלכתית שהתעוררה בשנת 1888 בין הרבנים בארץ ישראל ובשאר העולם היהודי לגבי קיום מצוות השמיטה במושבות הראשונות.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
עם הקמת המושבות הראשונות בימי העלייה הראשונה, התעורר מצב בו יישובים שלמים של יהודים התפרנסו מחקלאות בארץ ישראל. עם התקרב שנת ה'תרמ"ט (1888-1889) שהייתה שנת שמיטה, התעורר החשש שהימנעות מעבודה חקלאית במהלך השנה, בהתאם למצוות התורה, יביא להתמוטטות כלכלית של המושבות ונטישתם.
מתוך דאגה לקיום המושבות, הרבנים שמואל מוהליבר מביאליסטוק, ישראל יהושע טרונק מקוטנא ושמואל זאנוויל קלפפיש מוארשה פסקו שניתן למכור את הקרקע לזמן מוגבל לנוכרים ובאופן זה לעבוד את האדמה בשנת שמיטה. פסק הלכה זה ידוע כהיתר המכירה. אליהם הצטרף הרב יצחק אלחנן ספקטור שנחשב רבן של כל בני הגולה, שהתנה את תמיכתו בהסכמת רבני ירושלים. אולם רבני ירושלים האשכנזים, ובראשם הרב יהושע לייב דיסקין (מהרי"ל דיסקין) והרב שמואל סלנט סירבו להצטרף להיתר וקבעו כי אין להתחמק משמירת השמיטה, ואדרבא יש לשמוח על ההזדמנות לשמור את השמיטה. גם רבני חובבי ציון ובעיקר הנצי"ב מוולוז'ין והרב מרדכי גימפל יפה לא תמכו בהיתר. עם זאת, רבני העדה הספרדית - הרב יעקב שאול אלישר והרב רפאל מאיר פניז'ל תמכו בהיתר המכירה.
רוב המושבות פעלו בהתאם להיתר המכירה ועבדו את האדמה. אולם חלק מחקלאי פתח תקווה וחקלאי מזכרת בתיה שמרו את מצוות השמיטה מבלי להסתמך על היתר המכירה. הדבר הביא לסכסוך חריף ביניהם לבין הברון רוטשילד, אשר ראה בהם עצלנים.
מאוחר יותר המשיך הוויכוח כאשר הרב קוק רבם של יפו וירושלים, התיר את המכירה ורידב"ז, רבה של צפת, שלל. בקיבוצי פועלי אגודת ישראל שמרו שביעית על פי הוראתו של החזון איש, אך נקלעו למצב כלכלי קשה והיו זקוקים לסיוע מהחוץ.
[עריכה] הטעמים לחיוב היתר המכירה
- כדי שמעמדם הכלכלי של החקלאים היהודיים, שבלאו הכי היה מעורער, יישמר ולא ידרדר.
- כדי שישמר צביון השמיטה בתודעת היהודים והם לא יזלזלו בה בריש גלי.
- כדי שחקלאים יהודיים יוכלו לשמור על מעמדם באזור כספקי תבואה ולא יאבדו את יכולתם לספק תבואה.
[עריכה] הטעמים לשלילת היתר המכירה
- איסור "לא תחנם" (האיסור לתת לגויים חנייה בקרקע ארץ ישראל).
- ביטול, הלכה למעשה, של מצוות השמיטה.
- חשש שיעשה שימוש בעתיד בהיתר המכירה ללא צורך, גם כאשר מצב החקלאים ישתפר.
- אין תוקף למכירה מאחר ואין רישום בטאבו על הקרקעות ואין לה תוקף משפטי (להבדיל ממכירת חמץ שתקפה במטלטלין) ופעמים שמדובר בקרקעות מנהל שלא ניתנות למכירה כלל.
- האפשרות שביצוע היתר המכירה יעשה בצורה "חובבנית". קרו מקרים שקיבוצים חתמו על היתר המכירה רק בתוך שנת השמיטה לאחר שכבר סיפקו ירקות לשדות.
[עריכה] דחיית הטיעונים ההלכתיים לשלילת היתר המכירה
- בזמן הזה איסור "לא תחנם" נוהג רק מדרבנן, כיוון שאין מתקיים התנאי של "כל יושביה עליה". וא"כ בעצם בימינו כל האיסור ענינו רק גזירת חכמים למנוע התיישבות גויים בארץ ישראל -ואיך ייתכן לומר שמכירת הקרקע לגוי, שנובעת מתוך רצון לחזק את ההתיישבות היהודית - תגרום לחיזוק אחיזת הגויים בארץ?
- אמנם יש כאן "בריחה" מחיוב מצוות השמיטה, אך על ידי כך ימנע חילול פירות הקדושים בקדושת שביעית.
- מצינו ש"הערמה" מותרת אפילו במצוות מדאורייתא (כגון מעשר שני), וכל שכן שאפשר לעשות הערמה בשמיטה בימינו, שנוהגת רק מדרבנן - שהרי כל תקנת רבנן היא כדי לשמש "זכר" לשביעית, וממילא גם אותה מכירה יכולה לשמש לצבור הרחב כתזכורת למצוות השמיטה המקורית.
[עריכה] פולמוס השמיטה בשנים האחרונות תשס"א, תשס"ח
מאז ראשית הפולמוס ההיסטורי בסוגייה התפתחה בישראל חלוקה חברתית בין חרדים לציונים דתיים: החרדים הקפידו כל השנים שלא להסתמך על היתר המכירה וצרכו תוצרת חקלאית שמקורה ביבוא מחו"ל או מגידולים על קרקע שאינה בבעלות יהודית. ציונים דתיים, לעומת זאת, הסתמכו על היתר המכירה כחלק מתפיסתם הציונית. לקראת שנת השמיטה בתשס"א התחולל שינוי במדיניות החרדית: לראשונה בהיסטוריה נעשה ניסיון להחיל את ההחמרה ההלכתית לא רק על צרכנים חרדים ועל חנויות המשרתות את הציבור החרדי, אלא גם על חנויות שלקוחותיהן אינם חרדים. החרדים יצאו בהתקפות חריפות נגד הרב הראשי הספרדי, הרב בקשי-דורון, שפעל להמשך ההתבססות על היתר מכירה בישראל. באחת הכותרות בעיתון 'יתד נאמן' הליטאי נכתב 'בושה וגלימה', רמז לגלימה המסורתית שלובש הרב הראשי הספרדי. הפולמוס החריף לאין שיעור לקראת שנת השמיטה בתשס"ח. יש לזכור שבמהלך השנים הגדילו החרדים את השפעתם על הרבנות הראשית ובחירתו של הרב יונה מצגר בתמיכתם של החרדים היא רק אחת העדויות להשפעה זו. הרבנות הראשית החליטה להפריט את המדיניות באופן שכל רב יחליט כראות עיניו אם בעירו תהיה אפשרות לצרוך תוצרת של היתר מכירה או שתינקט המדיניות המחמירה שבעבר איפיינה רק את הציבור החרדי. ארגון רבני 'צהר', ארגון ציוני דתי, החליט לשאת את דגל המאבק במדיניות של הרבנות הראשית. במסגרת המאבק החל הארגון להקים מערך כשרות חלופי שיעניק תעודות השגחה מטעמו לתוצרת של היתר מכירה בכל מקום שבו הרבנות הראשית לא תעשה זאת. הארגון אף היה אחד העותרים לבג"ץ בתביעה לחייב את הרבנות הראשית לחזור למדיניות הקודמת של מתן היתר מכירה. בג"ץ קיבל את העתירה ובעקבות זאת החליטה הרבנות הראשית למנות מספר רבנים שיעניקו תעודות כשרות לתוצרת היתר מכירה בכל מקום שבו הרבנים המקומיים לא יעשו זאת. נכון לחודש כסלו תשס"ח, נובמבר 2007, לא ברורה עדיין תמונת המצב ועד כמה מיושמת החלטת הרבנות הראשית. ארגון רבני 'צהר' הכריז שהוא אינו מפרק את מערך הכשרות החלופי שהקים עד שלא יתברר כי אכן ניתן לקבל תעודת כשרות לתוצרת היתר מכירה בכל מקום המעוניין בכך.
[עריכה] לקריאה נוספת
- שבת הארץ - הראי"ה קוק
- חגי בן ארצי, הרב קוק בפולמוס השמיטה, ספרית בית-אל, 2007.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- פולמוס השמיטה: כרוזים ומסמכים היסטוריים באתר בית הספרים הלאומי
- יעקב דוד וילבסקי, קונטריס השמיטה, תרס"ט
- אחיעזר ארקין, המאבק על שמירת השמיטה בשנת תרמ"ט במזכרת בתיה, אתר "דעת".
