פוליגרף
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פוליגרף הוא מכשיר שנועד לקלוט את תגובותיו הבלתי רצוניות של בן אדם כדי לבדוק אם הוא משקר. שם נפוץ נוסף למכשיר הוא "מכונת אמת". הפוליגרף משמש בעיקר בחקירה פלילית, אך משמש גם במבדקי תעסוקה ובאבטחה. אמינות הפוליגרף, כמו גם לגיטימיות השימוש בו, שנויות במחלוקת.
מקור השם פוליגרף בא מיוונית ומשמעו רב (פולי) רישום (גרף). מדובר במכשיר שהומצא בשנות ה-20 של המאה ה-20 בארצות הברית לצורך אבחון אמת או שקר. הפוליגרף מבוסס על ההנחה שכאשר אדם משקר, מתרחשים בגופו שינויים פיזיולוגיים בלתי נשלטים כגון: עלייה בלחץ דם, שינוי בקצב הדופק, שינוי במוליכות החשמלית של העור ועוד.
תוכן עניינים |
[עריכה] עקרונות הפעולה
שיטת האבחון הנפוצה ביותר באמצעות פוליגרף הינה באמצעות שאלות בקרה מסוג "שקר קרוב לוודאי" (Probable lie). בפני הנבחן בפוליגרף מוצגות שאלות משתי קטגוריות: שאלות מהותיות ושאלות הביקורת. כמו כן משולבות במבחן שאלות סרק, מהן מתעלם לחלוטין הבוחן במהלך בדיקת התוצאה.
[עריכה] שאלות המהות
השאלות המהותיות הינן שאלות ישירות על נושא החקירה. דוגמה לשאלה מהותית במקרה של חקירת הדלפת חומר חסוי ממקום עבודה יכולה להיות: "האם העברת מידע חסוי השייך למעביד לגופים שלא מורשים לקבלו?", "האם ניסית להשיג מידע חסוי מעבר לדרישות תפקידך?" וכו'. יש חשיבות לכך ששאלות המהות ינוסחו בצורה הוגנת ועניינית. במקרה הנ"ל רצוי להימנע, לדוגמה, משאלות בסגנון "האם היית בקשר כלשהו עם גורמים המתחרים עם מקום העבודה?".
הנבחן צריך לקבל את רשימת השאלות המהותיות מראש, ולעבור עליהם לפחות פעם אחת ללא חיבור למכשיר הבדיקה. זאת כדי להקטין במידת האפשר את תגובות הלחץ הטבעיות של הגוף מעצם העובדה שהוא נתקל בשאלה שעלולה לעלות לו במקום עבודתו, בין אם אכן אחראי להדלפה ובין אם לאו.
[עריכה] שאלות הביקורת
שאלות הביקורת הינן שאלות שמטרתן לייצר תגובת רגשי אשם בנחקר ללא קשר לסוגייה שבגינה הוא הגיע להחקר. השאלות יהיו מהסוג שמטרתן לעורר אי נוחות אצל כל אדם בוגר, שכן כולנו אנושיים. כדי להעלות את רמת אמינות הלחץ יש חוקרי פוליגרף שמדגישים בפני הנחקר את החשיבות של אמירת אמת מוחלטת, ללא כל סטייה, ולו גם הקטנה ביותר. שאלות הביקורת יהיו מהסוג של "האם אי פעם שיקרת?", "תאר את כל הפעמים שבהן לקחת דבר, אפילו עט, שלא היה שלך" וכדומה.
[עריכה] שאלות הסרק
שאלות אלו נשאלות על דברים ידועים שאין כל סיבה לשקר לגביהם. אלו עשויות לכלול את שם הנבחן, כתובתו, מספר ילדיו וכולי. לפעמים מתבקש הנבחן לשקר במכוון לגבי חלק משאלות אלו. מטרת שאלות אלו הינה הגברת האמון של הנבחן בתהליך, ועל ידי כך גם הגברת התגובה שלו לשאלות הביקורת ולשאלות המהותיות. בין אם התבקש הנבחן לשקר על שאלות הסרק ובין אם לאו, שאלות הסרק אינן נחשבות בתהליך ניתוח התוצאות ואינן משוקללות בבחינת מסקנות החקירה.
[עריכה] אופן השימוש
במהלך בדיקת הפוליגרף מוצמדים לחזה הנבדק גלאי נשימת חזה (טורסו), גלאי נשימת סרעפת (אבדומינל), ליד ימין שרוול למדידת שינויים בלחץ הדם והדופק, לשתי אצבעות יד שמאל גלאי מוליכות חשמלית של העור (הזעה). כיום גם מודדים שינויים בזרימת הדם באצבע יד. על-פי האיגוד האמריקאי לפוליגרף הנתונים הנבדקים צריכים לכלול, לכל הפחות, ניטור של פעילות הלב, של הנשימה ושל המוליכות החשמלית של העור על מנת שלבדיקה תיוחס אמינות כלשהי.
[עריכה] ניתוח התוצאות
התגובות הפיזיולוגיות בכל הערוצים (נשימה, לב, הזעה וכו') לשאלות הביקורת מושוות לתגובות הפיזיולוגיות בכל הערוצים לשאלות המהותיות. תגובה בעוצמה גבוהה יותר לשאלות המהות מרמזת על תגובה רגשית מובהקת יותר לשאלות בנושא הדלפת חומר חסוי (דבר שאין אנו יודעים אם הנבחן משקר עליו או לא) מאשר לגבי שאלות הביקורת (עליהן אנו מניחים שהנבחן משקר). במקרה שהתגובה הינה חזקה יותר לשאלות המהותיות יימצא הנבחן משקר. במקרה שהתגובה חזקה יותר לשאלות הביקורת יימצא הנבחן דובר אמת. במקרה שהתגובות דומות בעוצמתן, התוצאות יהיו לא החלטיות.
[עריכה] החקירה שלאחר המבחן
לאחר המבחן נערכת, לעתים קרובות, חקירה חוזרת. החקירה מוצגת כלפי הנבחן בתור הזדמנות לתקן אי דיוקים שיעלו ממילא במהלך ניתוח התוצאות. המטרה האמיתית של החלק הזה הינה קבלת הודאה במעשים הנבדקים, שכן רמת האמינות של ההודאה הזו נחשבת גבוהה מאשר תוצאות המבחן עצמו.
[עריכה] אמינות הבדיקה
אמינות הפוליגרף הינה נושא שנוי במחלוקת. באופן לא מפתיע, עיקרי המצדדים באמינות המכשיר הינם המכונים המבצעים בדיקות פוליגרף בעצמם. מחקרים שנערכים מטעם המכונים הנ"ל מצביעים על אחוזי דיוק שנעים בין 70% במקרה הגרוע ל-90% ואפילו 95% במקרה הטוב. לעומת זאת, מספר מרגלים, בהם מרקוס קלינגברג ואולדריץ' איימס, עברו בדיקות פוליגרף שגרתיות מבלי להתגלות.
בין המתנגדים לשימוש במכשיר הפוליגרף יש טענות כנגד דרך ביצוע המחקרים, כנגד דרך השוואת התוצאות, וכנגד קבוצות הביקורת. מתנגדי הפוליגרף רואים בו דרך חקירה, ולא מכשיר המסוגל להגיד אם נבחן הינו דובר אמת.
בכל בדיקה יש להפריד בין "תוצאה חיובית שגויה" (False positive) לבין "תוצאה שלילית שגויה" (False negative). במקרה שלנו, "חיובית שגויה" הינו מצב שבו המכשיר טוען על אדם ששיקר, בעוד הנ"ל אמר אמת. "שלילית שגויה" הינו מצב שבו המכשיר טוען על אדם שאמר אמת בעוד הנ"ל שיקר.
כמעט כל אמצעי בדיקה ניתן לכייל כך שיפיק כמות מאוד קטנה של שגיאות מסוג אחד על חשבון כמות מאוד גדולה של שגיאות מהסוג השני. אף אחד מהמחקרים המפורסמים לא מציין את רמת דיוק המכשיר בשתי הקטגוריות בו זמנית, מה שלא מאפשר להשוות בין מחקרים.
[עריכה] השלכות תוצאה לא נכונה
אפילו אם ניקח את המספרים המצוטטים על ידי תומכי הפוליגרף, הרי שאנו יכולים לצפות לדיוק ממוצע של כ-80%. במילים אחרות, אחד מכל חמישה אנשים שניגש לחקירת פוליגרף עומד להמצא דובר שקר על אף שדיבר אמת.
כדי להבין את המשמעות של אחוזי הדיוק האלו, נניח ש-80% הינם אחוזי הדיוק בשני המדדים. אם נניח שהבדיקה מתבצעת על ארגון שבו 1000 עובדים, מתוכם עשרה אכן הדליפו חומר חסוי, הרי שהמכשיר מצא שמונה עובדים שאכן הדליפו ועוד 198 עובדים שלא הדליפו. במצב כזה, בהינתן שהמכשיר אמר על עובד שהוא הדליף, הסיכוי שהוא אכן הדליף הוא פחות מ-4%.
אפילו אם הצלחנו להגיע ל-90% דיוק, עדיין המכשיר ימצא 9 עובדים שאכן הדליפו, ועוד 99 עובדים שלא. במצב כזה, אם נפטר את כל מי שהמכשיר אמר עליו שהוא הדליף, מעל 91% מהעובדים שנפטר חפים מהעבירה שייחסנו להם.
נובע מכך שגם אם המכשיר מדויק באחוזים שתומכיו טוענים להם, הוא לא מספיק מדויק כדי למצוא אשמים. לכל היותר, ניתן לבדוק איתו אנשים שכבר נפל עליהם חשד עקב סיבות שאינן קשורות לפוליגרף.
[עריכה] ההיבט המשפטי
לגבי הדין הפלילי, החוק בישראל קובע שאין תוקף לבדיקת פוליגרף. בהרבה מדינות באירופה החוק אף אוסר על השימוש בפוליגרף כאמצעי חקירה. ארצות הברית השאירה את סוגיית קבילות הפוליגרף להחלטת כל מדינה ומדינה. בית המשפט העליון שלה קבע כי הצבא רשאי שלא לאפשר לנאשמים במשפטיו להציג בדיקת פוליגרף כראיה לזכותם. השופטים נימקו זאת, בין השאר, בחולשתו של המכשיר. עם זאת, בשלבי חקירה לפני העברת התיק לתביעה, בדיקת פוליגרף יכולה לסייע רבות להכוונת החקירה ולסינון חשודים (ראו תקדים בש"פ 1000/05 גיא חסיד נ' מדינת ישראל).
בישראל קובע החוק שאין לייחס סירוב נחקר להחקר בפוליגרף כאינדקציה לאשמתו של הנחקר. הדין האזרחי בישראל לא מייחס מעמד מיוחד לפוליגרף. כמו כל מדד אחר, יכולים צדדים בבית משפט להחליט להעניק לפוליגרף מעמד של בורר ביניהם. במצב זה נוטים בתי המשפט לקבל את תוצאת הבדיקה. במקרה זה על פי התקדימים שנקבעו חייבת להיות הסכמה מפורשת של שני הצדדים לביצוע הבדיקה וכן, על תוצאות הבדיקה להיות ברורות וחד משמעותיות כדי שהבדיקה תהיה קבילה. יוצא דופן מסוים הינו המקרה של חוזה אחיד, ובפרט הסכם ביטוח. ההנחיות במקרה זה הינן שלא מספיקה הסכמה כללית של מבוטח לעבור בדיקה במקרה של חשד, אלא הוא צריך להסכים באופן פרטני לעבור בדיקה על מקרה ביטוח מסוים.
כמו במקרה הפלילי, אין אי הסכמה לעבור בדיקת פוליגרף מהווה ראיה כשלעצמה בבית משפט. מצד שני, ביחסים בין גופים ניתן להתחשב באי ההסכמה להבדק. לדוגמה, ניתן לפטר עובד שנחשד בהדלפה וסירב להבדק, כמו גם עובד שנחשד בהדלפה, נבדק ונמצא דובר שקר. הפיטורים הנ"ל מותרים לא עקב הבדיקה או אי ההסכמה להבדק, אלא במסגרת זכותו של המעביד לפטר עובד. הטלת סנקציות, כמו מניעת פיצויי פיטורים, מותרת רק אם קיימת ראיה מעבר לפוליגרף המראה שהעובד אכן עשה מעשה שמצדיק סנקציות מעין אלו.
חוק השב"כ מתיר לשירות הביטחון הכללי לבצע בדיקות פוליגרף לצרכי סינון ביטחוני.
בישראל לא קיים כיום חוק רישוי לבודקי פוליגרף וכל אדם יכול להכריז על עצמו כ"מומחה פוליגרף" ולערוך בדיקות. הדרך היחידה לוודא כישורים מינימליים של בודק פוליגרף הינה שייכותו לאיגוד בודקי הפוליגרף בישראל (אפ"י). חברות באיגוד זה מותנית בהשכלה מתאימה, העדר עבר פלילי, למודי הכשרה, נסיון בעריכת בדיקות, קבלת כללי האתיקה המקצועיים ומבחני קבלה.
