פאריטה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פאריטה, ספינת מעפילים שיצאה לדרך ב-12 ביולי 1939 מנמל קונסטנצה שבים השחור, כשעל סיפונה 857 בית"רים מגרמניה, אוסטריה, פולין ומרומניה שנחלצו מאירופה. הספינה אורגנה במסגרת עליית אף על פי של תנועת בית"ר.
מסעה תוכנן להימשך כשבוע, אך נמשך 42 יום. לאחר תלאות רבות, כמעט ללא מזון ומים, הגיעה הספינה לחופי תל אביב ביום 22 באוגוסט 1939. הספינה הונחתה ונתקעה כחמישים מטר מהחוף. המעפילים הורדו ונעצרו על ידי הבריטים. כעשרה ימים לאחר מכן שוחררו במסגרת סרטיפיקטים שקיבלו.
תוכן עניינים |
[עריכה] ההכנות למסע
אליהו גלעזר ואברהם ("אברשה") סטבסקי (מי שהואשם וזוכה מרצח ארלוזורוב), מפעילי ארגון העלייה, איתרו בנמל סמוך למרסיי ספינת משא בנפח של כ- 1300 טון נושאת דגל פנמה. הספינה נרכשה מבעליה היווניים והותאמה ליעודה החדש : נבנו בה דרגשים צרים, מטבח וחדרי שירותים לקליטת 800 נוסעים. למפקד הספינה התמנה יצחק ליבוביץ' – אריאל (בכינויו המחתרתי: "ארווין").
קבוצות של פליטים מגרמניה ואוסטריה הבריחו את הגבול משווייץ, בלגיה והולנד והגיעו לאזור מרסיי ושוכנו בבתי מלון (אלה כונו "הקבוצה הצרפתית") את הקבוצה משווייץ הוביל ד"ר ראובן הכט, לימים בעל ממגורות דגון בחיפה. במקביל נאספו באחריותו של סטבסקי קבוצות של ביתרים וצעירים אחרים מפולין ("הקבוצה הפולנית") ורומניה ("הקבוצה הרומנית") בקונסטנצה שבים השחור.
לקראת סוף יוני 1939 הפליגה הספינה בחשאי מהנמל ועגנה מעבר לשטו ד'איף (Chateau D'if - האי עליו היה כלאו של הרוזן ממונטה כריסטו). הקבוצה הצרפתית הפליגה בסירות מהחוף ולאחר שהתמקמה בספינה הפליגה פאריטה לים השחור.
בליל ה-12 ביולי עלו הקבוצות הפולנית והרומנית על סיפונה של פאריטה ומיד הורדו לבטן האוניה לקראת ההפלגה. על החוף נפרד מהם נציב בית"ר בפולין – מנחם בגין.
[עריכה] מהלך ההפלגה
[עריכה] קונסטנצה - איסכנדרון
ההפלגה תוכננה להימשך כשישה ימים. הספינה אמורה הייתה לפגוש בדרך ספינות קלות אשר יפזרו את המעפילים בחשאי בחופי ארץ ישראל. המפגש המתוכנן לא יצא לפועל משום מה. הספינה חיכתה בנקודת המפגש ארבעה ימים עד שהאוכל והמים אזלו. הספינה, שלא היו עליה אמצעי קשר חיצוניים הפליגה לבסוף לנמל אלכסנדרטה (איסכנדרון) בדרומה של טורקיה שהועברה באותם ימים מסוריה שבשליטת המנדט הצרפתי לשליטת טורקיה . שם קיוו ליצור קשר עם מרכז העלייה וכן להצטייד במים ובמזון. בכסף שאספו הנוסעים נקנו מעט מצרכי המזון ומים. אך שלטונות הנמל הורו לספינה לעזוב. והספינה יצאה לדרכה.
[עריכה] רודוס
ביום 31 ביולי הגיעה הספינה לרודוס . האי היה אז בשליטת איטליה וגם כאן קיבלו הוראה מידית לעזוב, אך המעפילים סירבו בדרישה למזון ומים. תשועתם באה מנוסעי ספינת טיולים מפוארת שעגנה בסמוך. ב"פיקודה" של יהודיה אמריקאית הועבר לספינה מזון – אבטיחים ובירה. ב- 2 באוגוסט השתלטו מלחי ספינת מלחמה של הצי האיטלקי על הספינה והכריחו את רב החובל להפליג.
[עריכה] איזמיר
ב 8 באוגוסט הגיעו לנמל איזמיר. שוב טורקיה, ושוב הדרישה הנחרצת להסתלק מהנמל. המעפילים הרעבים והתשושים תבעו ממשטרת טורקיה ושלטונות הנמל לקבל מזון, מים ופחם לספינה. כשאלה החלו להתנות קבלת האספקה בדרישה ליציאת הספינה מהנמל, פתחו מאות המעפילים במאבק. קבוצה אחת התגודדה סביב כננת העוגן למנוע הרמתו. קבוצה שנייה הפגינה בצעקות ובהנפת שלטים בשפות רבות , לרבות בדרישה ללחם ומים ("אֶקמֶק, סוּ"). קבוצה אחרונה התארגנה לרדת בשחייה לחוף. לאחר משא ומתן שניהל נציג משרד ההעפלה שהגיע במטוס שכור למקום, התרצו שלטונות הנמל וכל האספקה הדרושה הועלתה לסיפון האוניה.
[עריכה] תל אביב
עוד כשבוע הטלטלה האוניה בים. לאחר שנואשו מפגישה עם הספינות הקלות ובהתאם להוראות שבידם, הורו מפקדי הספינה לרב החובל להשיטה ישירות לחוף תל אביב. כשהתקרבו למים הטריטוריאליים של ארץ ישראל סירב רב החובל להמשיך בחששו מהבריטים. מפקדי הספינה כלאהו בחדרו והשיטו את הספינה בעזרת בוגרי בית הספר הימי של בית"ר. ניסיון להורדת המעפילים באמצעות סירות ההצלה של הספינה נכשל. כדי למנוע גירושם על ידי הבריטים, הושטה הספינה, נושאת דגל כחול לבן, במלוא המנוע אל החוף ועלתה על שרטון מול מלון "ריץ" (אזור מלון דן תל אביב של ימינו). צוות הספינה הזר ומפקדי הספינה הוברחו לבית בעיר ולאחר מכן חזרו בחשאי לאירופה.
בבוקר הגיעו לחוף רבבות מתושבי העיר לקבל את פני המעפילים במזון, שוקולד וסיגריות. הנוסעים הורדו על ידי הבריטים והועברו למעצר בסרפנד (צריפין).
[עריכה] אחרית דבר
עשרה ימים שהו במעצר ובסופם הותרו להיכנס בשערי הארץ. הסרטיפיקטים שקיבלו מעפילי פאריטה היו על חשבון מכסת הסרטיפיקטים שהוענקו במסגרת הספר הלבן.
"עלית אף על פי" נמשכה. באוניה האחרונה ששוגרה על ידי התנועה הרוויזיוניסטית, מיד עם קום המדינה, היו קבוצת עולים ונשק שהיו מיועדים ליחידות האצ"ל שלא הצטרפו עדיין לצה"ל. באוניה זו, אלטלנה, הפליג גם אברשה סטבסקי ובסמוך מאוד למקום בו נחתה ה"פאריטה" נהרג באש חיילי צה"ל שמנעו פריקת הנשק.
כסאו של קברניט הספינה פאריטה מוצג במוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה. דגם האוניה ודגל הלאום המקורי שהונף עליה נמצאים במוזיאון אצ"ל בתל אביב. שלט זיכרון הוצב בטיילת סמוך למלון דן בתל אביב, מול המקום בו נחתה הספינה.
שלד הספינה נותר מספר שנים מול מלון דן תל אביב עד שפוצץ והוטבע למניעת סכנה למתרחצים.
