עמרם קורח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרב עמרם קורח (1871-1952) היה הרב הראשי האחרון של יהדות תימן.

הרב עמרם קורח נולד בצנעא לאביו רבי יחיא קורח שהיה מגדולי רבני תימן בדורו. הילד עמרם התייתם מאביו בהיותו בגיל עשר שנים. הוא שקד על התורה והיה מעורה בחיי הקהילה בצנעא, וכיהן כסופר בבית דינו של אב בית הדין, הרב סלימאן קארה, כמזכיר קופת ההקדש, ורב בית הכנסת אלכסאר. כמו כן היו לו קשרים עם השלטונות המוסלמים, כגון בנושאי גביית המסים ובפניות של השלטונות אל ראשי הקהילה. הרב קורח היה בעל ידיעות מקיפות בתחומי היהדות ובתרבות האסלאם.

ב-1932 נבחר הרב יחיא אביץ' לרב ראשי ור' עמרם קרח ורבי חיים משרקי לעוזריו. בשנת 1934 החל הרב קורח לכהן בתפקיד הרב הראשי של יהדות תימן, תפקיד אותו מילא עד חיסול גולת יהדות תימן עם קום מדינת ישראל ועליית על כנפי נשרים. את עליית יהודי תימן לארץ ישראל הגדיר בספרו סערת תימן (שאותו סיים בהיותו בירושלים) כ"אתחלתא דגאולה".

נכדו הוא הרב שלמה קורח, רב העיר בני ברק.

הרב קורח כתב שלושה חיבורים שנדפסו:

• נווה שלום - פירוש מקיף לתפסיר רבי סעדיה גאון, המקיף את ספרי התורה, חמש מגילות והספרים ישעיה, תהילים, משלי ודניאל.
• עלמות שיר - ביאור לשירי הרב יוסף בן ישראל והרב שלום שבזי.
• סערת תימן - חיבור היסטורי חשוב על תולדות יהודי תימן בעת החדשה.