סלימאן קארה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סלימאן בן יוסף קארה (1889-1804), אב בית דין של צנעא במשך 40 שנה, וכן החכם באשי של יהדות תימן.

אביו היה הרב יוסף קארה תלמיד מובהק של מהרי"ץ, היה אב בית הדין של צנעא במשך 37 שנה, עליו נכתב בספר "סערת תימן" כי ידע את רוב התלמוד עם פירוש רש"י בעל פה. לאחר פטירתו ב-1849, הפצירו ראשי קהילת צנעא בבנו, הרב סלימאן קארה, לרשת את מקום אביו. הרב קארה תחילה סירב, בגלל עסקיו, אך לבסוף נעתר וקיבל את התפקיד. הוא כיהן בתפקיד 40 שנה, עד פטירתו בשנת 1889.

ימי ראשית תקופת כהונתו, עד לכיבוש העותמאני ב-1872, התאפיינו בחוסר יציבות שלטונית של ההנהגה המוסלמית בצנעא. הדבר השפיע גם על ערעור חיי הקהילה היהודית במקום. רבים מיהודי העיר התפזרו לקהילות השונות, ובכללם גם הרב קארה (בשנת 1859). הוא קבע את מושבו בקרית אלקאביל הסמוכה לצנעא, שם שהה לסירוגין. בעת שהותו בעיירה מילא את מקומו רבי חיים קרח, בשיתוף חכמים מן הקהילה.

עם כיבוש צנעא בידי הטורקים ב-1872 החל להסתמן שיפור בחיי קהילת צנעא ורבים מהגולים, ובכלל הרב קארה, חזרו לצנעא. הוא מונה לחכם באשי, בצד היותו אב בית הדין. הוא תמך בהבאת חכם באשי מחוץ ליהדות תימן (הרב יצחק שאול), ולאחר שנפטר חזר שוב לשמש כחכם באשי.

הוא ניחן בזיכרון מופלג וידע בעל פה פרקים שלמים מספר היד החזקה להרמב"ם, ונודע בבקיאותו בכללי הדיני ופרטיהם. השיב תשובות רבות בהלכה וחלקן ראו אור בקבצים שונים. נודע בשמו "מארי סלימאן" ושמו הוזכר כסמל לכבוד ולהערצה. לפרנסתו עסק בצורפות.

יעקב ספיר פגש בו במהלך מסעו והתפעל מאישיותו ומכושר מנהיגותו. וכך כתב עליו: "חכם גדול בתורה וביראה ובחכמה הקבלה, וגם מידיעות הנהגת העולם ומוסדרי דרך ארץ והנעשה על פני תבל איננו ערום, גם כי רחוקים המה מאוד מיושבי תוגרמה [האמפריה העותאמנית], ומה גם מיושבי אירופה, ודבר אין להם עם סדרי המדינות האל. והוא מתנהג בסלסול רבנות כראוי לאיש גדול היושב על כיסא דין לכל הארץ הזאת". (מתוך מסע תימן, תל אביב תש"ח, עמ' קיז-קיח).