עמק ויניאלס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עמק ויניאלס
אתר מורשת עולמית
נוף אופייני בעמק
מדינה	קובה
הוכרז על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1999, לפי קריטריונים 4

עמק ויניאלס (בספרדית: Valle de Viñales) הוא עמק קארסטי המשתרע על שטח של 132 קמ"ר במחוז פינאר דל ריו במערב קובה. העמק הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 1999.

ייחודו של העמק בתופעה גאומורפולוגית המכונה מוֹגוֹטֶה - גבעות עשויות אבן גיר, שגובהן עד 25 מ' וקוטרן אינו עולה על 200 מ', המבצבצות בעמק השטוח, שנוצרו כתוצאה משחיקה, בתהליך שהחל לפני 170 מיליון שנים. בדומה לאזורים קארסטיים אחרים, גם בעמק ויניאלס מערות נטיפים, ובהן מערת האינדיאני (Cueva del Indio), שבה זורם נהר תת-קרקעי.

בעמק התגלו גם מאובנים של אמוניטים, דגים ודינוזאורים. בשנת 1961 צייר האמן לאוויחילדו גונסאלס מוריו ציור קיר ענק לאורך 180 מ' ובגובה של 120 מ' בדופן של מוגוטה שתי האחיות (Mogote dos Hermanas), המתאר את ההתפתחות האבולוציונית במקום. הציור מכונה "מוּרָאל דה לה פרהיסטוריה" ("ציור הקיר של הפרהיסטוריה").

בעמק גדלים גם 17 מיני צמחים אנדמיים. עם הצמחים נמנה ה-Microcycas calocoma, מין מסדרת הציקסינים, שכמעט לא השתנה מאז תקופת ה‏קרבון.

על אף תופעות הטבע, אונסק"ו הכריז עליו כאתר מורשת עולמית ב-1999 דווקא בשל פעילות האדם בו - החקלאות המסורתית (במיוחד גידולי הטבק) והארכיטקטורה המקומית. במערות שבמורדות הגבעות ישבו בני אדם כבר לפני הכיבוש הספרדי של קובה. בראשית ההתיישבות הספרדית בעמק, במאה ה-17, הקימו בו הספרדים חוות גדולות לגידול בקר, שנסמכו בעיקר על כוח עבודה של עבדים מאפריקה. עבדים נמלטים שכונו "סימרונס" (Cimarrones), מצאו לעתים מקלט במערות בעמק. עד מהרה החליפו גידולי הטבק את הבקר, ומסילת הרכבת המערבית (Ferrocarril del Oeste) ממנה לא נותר כמעט דבר, נסללה בעמק ב-1882.

הטבק מהווה את הענף העיקרי ל-8,000 תושבי העמק עד היום, ומטעי הטבק הם חלק בלתי נפרד מנוף העמק. בנוסף, מגדלים בו גם קפה ומניהוט (יוקה), אך בהיקף קטן בהרבה.