עכשיו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עטיפת גיליון 69-70 של "עכשיו", 2005, עבודה של האמן עזרא אוריון

עכשיו הוא כתב עת ישראלי לשירה וספרות שיוצא לאור מאמצע שנות החמישים.

הגיליון הראשון של כתב העת יצא לאור בשנת 1957 תחת השם "אוגדן ב'". מגיליונו השני, כתב העת כונה "עכשיו" על שם "עכשיו ובימים האחרים", ספר הביכורים של המשורר יהודה עמיחי שיצא לאור ב1955.

כתב העת תרם להפיכתם של יונה וולך ודוד אבידן למשוררים מרכזיים. גיליון מס' 66 שיצא בשנת 1999, הוקדש לשירת דוד אבידן, מספר שנים אחרי מותו. משוררות ומשוררים אחרים שפרסמו ב"עכשיו" הם דליה רביקוביץ', רוני סומק, מאיה בז'רנו, יאיר הורוביץ, מאיר ויזלטיר, אהרון שבתאי, סיגלית דוידוביץ' ומנחם בן (בראון). מבין עורכיו במהלך השנים ניתן לציין נוסף על פרופ' גבריאל מוקד גם את יהודה עמיחי, נתן זך וברוך חפץ.

"עכשיו" היווה עם הקמתו נמל בית ל"משוררי דור המדינה", מונח שטבע גבריאל מוקד. כתב העת יוצא גם כיום, בעריכתו של גבריאל מוקד ומארח משוררים ותיקים כמאיה בז'רנו, משוררי "עכשיו 55", עמוס אדלהייט, אריק א. ודורי טרופין, המכונים כך כי פרסומם הראשון היה בגיליון 55 של עכשיו, ומשוררים חדשים. מבין מדוריו הקבועים: "חדר קריאה - מדור ביקורת הספרות", "עתה - מוסף סוציאליסטי" ו"דג הדיו" - מוסף סטירי שמאמריו חתומים בשמות בדויים והוא משתלח בגורמים מתחרים בשדה הקרב הפואטי והספרותי (למשל בני ציפר, זיסי סתוי ואורי ברנשטיין).

על אף שגיליונותיו החדשים של "עכשיו" זוכים לפחות תהודה, אי אפשר להגזים בתרומה המתמשכת של כתב העת לשירה העברית.

[עריכה] עכשיו וכתבי עת אחרים לשירה

כתבי עת בישראל ניהלו תמיד מאבקים אלה באלה. "עכשיו" ועורכו גבריאל מוקד ניהלו ומנהלים מלחמות ובריתות עם כתבי עת אחרים.

כתב העת קשת, בעריכת אהרון אמיר, נחשב רדיקלי פחות וימני יותר מעכשיו הסוציאליסטי, וכמו כן מבוסס יותר על פרוזה מאשר על שירה. כתבי העת יצאו במקביל ושניהם החזיקו זמן רב, וזכו לתחיה חדשה לאחרונה.

כתב העת קילטרטן שיצא באמצע שנות השישים ראה את עצמו כאוונגרדי יותר מעכשיו, במניפסט שליווה את הקמתו דיבר על כך ש"עכשיו" לא די נועז בתכניו.

עכשיו נמצא במאבק עם כתב העת הליקון. גבריאל מוקד פרסם בעכשיו מאמר בגנות אמיר אור, עורך הליקון, ואגי משעול, חברת מערכת "הליקון".

עכשיו השפיע גם על כתבי עת אחרים, ביניהם: "כתם- עיתון לשירה יומית" האוונגרדי ו"עמדה" אשר רואה את עצמו כממשיך הקו של עכשיו, מבחינה פואטית ואידאולוגית. עורכיו וכותביו הראשיים הם משוררי "עכשיו 55".