עיר שינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עיר שינה (ידועה גם כ"פרוור" או "עיר יוממות"), היא עיר המשמשת באופן מובהק למגורים (ואין בה תעשייה או משרדים בהיקף משמעותי). מרבית העובדים המתגוררים בעיר השינה נוסעים לערים השכנות ("יוממות") כדי לעבוד בהן.

ההבחנה בין פרוור לבין עיר שינה מטשטשת לעתים. ככלל, פרוורים מתפתחים באזורים הסמוכים למרכזי תעסוקה, בעוד שבערי שינה אין עסקים גדולים כלל, ורוב תושביהן נוסעים למרכזי תעסוקה הממוקמים במרחק מה. ערי שינה עשויות לשכון באזורים כפריים או כפריים-למחצה.

[עריכה] גורמים

ערי שינה עשויות להיווסד כתוצאה ממספר גורמים שונים. לפעמים עיר מאבדת את מקור תעסוקתם העיקרי של תושביה, ובכך מאלצת אותם למצוא מקורות פרנסה חלופיים מחוצה לה. במקרים אחרים, ערים קטנות מושכות תושבים אך לא עסקים גדולים. גורם נוסף, הרלוונטי בעיקר בדרום ומערב ארצות הברית, הנו גידולן המהיר של ערים קטנות-לשעבר.

ערי שינה נוסדות גם כאשר אין ביכולתם של עובדי אזור מסוים לממן מגורים בעיר שבה הם עובדים, ועל כן הם נאלצים להשתקע במקומות חלופיים, שבהם עלויות המחיה נמוכות יותר. תופעה זו רווחת והולכת במערב ארצות הברית, שם ערי קיט ונופש מצריכות כוח עבודה גדול, אך מפתחות בעיקר מיזמי שיכון יקרים מאוד. עיר הקיט ג'קסון שבויומינג, לדוגמה, פיתחה ערי שינה אחדות סביבה, כגון ויקטור, דריגס ואלפין. ערי שינה אלו הן ביתם של מרבית העובדים בג'קסון.

בארצות הברית, אוכלוסייה "לבנה" עוזבת את הערים כדי להימנע מהגידול בקרב המיעוטים. בימים שקדמו לחקיקתו של חוק זכויות האזרח בארצות הברית, רבות מערי השינה אסרו את שהייתם של בני מיעוטים בתחומן לאחר רדת החשיכה. מדיניות זו הביאה לצמצום המגוון התרבותי בערים אלו.

[עריכה] השפעות

היות ו"יוממים" נוטים להיות עשירים יותר, ושוקי הנדל"ן בערים הקטנות חלשים יותר מאלו שבערים הגדולות, התפתחותן של ערי השינה גורמת להעלאת מחירי הנדל"ן בהן.

ערי שינה נוטות להאיץ את פיתוחן של דרכי תחבורה ומערכות תחבורה ציבורית - אלו באות לידי ביטוי בעיקר בצורתן של קווי רכבת קלה המחברים בין מרכז העיר לבין עיר השינה.

מאז שנות ה-60', גדל מספרן של ערי השינה בארצות הברית ובבריטניה, לנוכח המגמה של התושבים לעזוב את הערים לטובת אזורים סמוכים בעלי אופי כפרי יותר.

ערי השינה בארצות הברית נוטות לגבות מסי עיריה גבוהים יותר מתושביהן, היות שרוב ההכנסות מקורן במשקי בית פרטיים ולא בעסקים. לעתים עובדה זו מדרבנת את העיריות לעודד פעילות מסחרית בתחומן.