עבד עברי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בתורה, עבד עברי הוא אחד מהשניים: או יהודי נזקק, שמצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לקיים את עצמו, או גנב שאינו מסוגל להשיב את הרכוש הגנוב או עלותו, והוא נמכר לעבדות^[1]. בשונה מגבר, אשה לא יכולה למכור את עצמה, ואף אינה נמכרת לעבדות על מנת להשיב גניבה^[2], אולם אב יכול למכור את בתו לעבדות. לאב שאינו מסוגל לקיים את משפחתו מותר למכור את בתו אם טרם מלאו לה 12 שנים ואם אין לה סימני בגרות מינית.^[3] ילדה הנמכרת לעבדות בדרך זו נקראת אמה עברייה.

תוכן עניינים 1 מכירה ושחרור של עבד עברי 2 חובותיו של העבד 3 תנאים סוציאליים של עבד עברי 4 עבד נרצע 5 מענק 6 סימוכין 7 קישורים חיצוניים

[עריכה] מכירה ושחרור של עבד עברי

עבד עברי, בניגוד לעבד כנעני, גופו אינו מכור לאדון, אלא רק עבודתו, וגם זאת לתקופה מוגבלת. לאחר תקופה של שש שנים או בהגיע שנת היובל (המוקדם מבין השניים) העבד אמור להשתחרר לחופשי.^[4]. אמנם בדברים כתוב כי אם עבד עברי איננו מעוניין לעזוב את אדונו הוא הופך לעבדו לנצח^[5], אבל לפי ספר ויקרא הכוונה היא לכל היותר עד שנת היובל, וכך פסקו חז"ל.^[6]. בנוסף לתנאי השחרור של עבד עברי, אמה עברייה משתחררת גם אם מלאו לה 12 שנים, או שהגיעה לבגרות מינית.^[7]. כמו כן, על אביה של אמה עברייה מוטלת החובה לפדות את בתו מיד כאשר יש לו את הכסף לכך.^[8]. יש לציין כי גם לעבד עברי הזכות לפדות את עצמו כאשר יש לו אפשרות לכך.

עקרונית, התורה מתנגדת לעבדות של יהודי, לכן אדם רשאי למכור את עצמו לעבד רק אם אין לו את צורכי קיום הבסיסיים ביותר. כמו כן, גנב שאינו מסוגל להשיב את עלות גניבתו יימכר לעבד בעל כרחו על ידי בית הדין, כעונש מחנך. בין אם העבד מוכר את עצמו ובין אם הוא נמכר על ידי בית דין, על המכירה להיעשות בצנעה על מנת לא לבייש את העבד. ^[9]

דיני עבד עברי תלויים ביובל, ולכן כאשר שנת היובל אינה נוהגת, גם דיני עבד עברי אינם נוהגים.

[עריכה] חובותיו של העבד

כאמור, לאדון נמכרה הזכות על כל עבודותיו של העבד, ומשום כך חלה החובה על העבד לעבוד בשביל האדון. בנוסף לכך, עבד שנמכר בעל כרחו, והיה נשוי ואב לילדים לפני מכירתו, זכותו של האדון לדרוש ממנו להביא בשבילו ילדים-עבדים משפחה כנענית.^[10]

[עריכה] תנאים סוציאליים של עבד עברי

בתורה נעשית הבחנה בין עבד עברי, לבין עבד כנעני. בניגוד לעבד הכנעני, לעבד העברי תנאים סוציאליים המעוגנים בהלכה ומחייבים בצורה חד משמעית את בעליו.

כאמור, עבד עברי נחשב כשכיר של הבעלים, ולכן חלה על הבעלים החובה לספק לעבד מספר זכויות סוציאליות. זכויותיו העיקריות של העבד הן:

1. אין להשפיל את העבד^[11]:

• אסור לגרום לעבד לבצע עבודות בזויות, כלומר כל עבודה שאדון לא היה מבצע גם תמורת כסף.
• אסור להטיל על העבד עבודות שאינן מוגבלות בזמן או בהספק נדרש.
• אסור להעביד את העבד בעבודות שהבעלים אינו מפיק מהם תועלת.

2. אם העבד היה נשוי לאישה לפני שנמכר לעבדות על האדון לדאוג לאישה ולילדים לכל צורכיהם.^[12]

3. יש לדאוג לעבד למזון, שתייה ולמגורים נאותים הזהים לרמת חייו של האדון. ישנו דגש על שוויון מוחלט בין העבד לאדון.^[13] אם שוויון הוא בלתי אפשרי והברירה היא בין העדפת האדון להעדפת העבד - העבד מקבל את ההעדפה.

4. אין לפגוע בעבד פיזית. פגיעה פיזית בעבד מחייבת תשלום פיצויים על ידי האדון, כמו כל פגיעה באדם רגיל.^[14].

[עריכה] עבד נרצע

כאמור, עבד שנמכר בגנבתו משתחרר לאחר שש שנים. אם הוא רוצה להמשיך לעבוד את אדוניו, לרוב בשביל השפחה הכנענית שנתן לו אדונו, התורה מצווה לרצוע את אוזנו על מזוזת הדלת עם מרצע. התורה מתייחסת בשלילה לעניין שהרי "כי לי בני ישראל עבדים - ולא עבדים לעבדים".^[15], ולכן נוהגת בו בחומרה.

בכל מקרה, ישתחרר העבד בבוא שנת היובל.

[עריכה] מענק

כאשר העבד משתחרר, חלה על האדון חובה להעניק לו מרכושו שווה ערך של לפחות שלושים סלעים. שווה ערך זה צריך להיות מן הצומח או מן החי, אך לא מן הדומם. סכום זה יאפשר למשתחרר להתחיל את חייו החופשיים מחדש, ולהשתקם.

[עריכה] סימוכין

[עריכה] קישורים חיצוניים

• משנה תורה, הלכות עבדים, באתר של "מכון ממרא"
• אבי ורשבסקי, מתי משתחרר העבד המקראי?, באתר הספרייה הווירטואלית של המרכז לטכנולוגיה חינוכית