סקיילאב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סקיילאב (Skylab) הייתה תחנת החלל הראשונה של ארצות הברית. התחנה חגה סביב כדור הארץ במשך 6 שנים, בין 1973 לבין 1979.

התחנה שוגרה לחלל ב-14 במאי 1973, כחלק מתוכנית דו-שלבית ובלתי מאוישת. שלושה צוותים של אסטרונאוטים איישו אותה לפרקי זמן של עד 84 ימים שהוקדשו לניסויים בשרידות האדם לאורך תקופות ארוכות של חוסר כוח משקל. האסטרונאוטים יכלו לבצע ניסויים בעלי ערך מדעי, כגון חקר פעילות השמש וכיצד היא משפיעה על כדור הארץ.

סקיילאב ננטשה בידי הצוות האחרון בפברואר 1974, ומאז הייתה לנאס"א שליטה מעטה על החללית. היא הייתה אמורה להישאר בחלל עד אמצע שנות השמונים, והמעבורות היו אמורות לאפשר החזרתה לשימוש. ואולם סופות שמש חזקות גרמו לשרידי האטמוספירה בגובה בו שייטה התחנה להתעבות ועל כן גבר החיכוך בין התחנה לאטמוספירה והיא החלה לאבד גובה. בשל כך הוחלט בנאס"א להתכונן להתרסקות. צוות חירום שכלל מומחי מחשבים, מהנדסים, עורכי דין ומומחי יחסי ציבור הוצבו בהיכון במספר מרכזים של נאס"א.

[עריכה] יום ההתרסקות

קשה היה לחזות בדיוק מתי והיכן עלולה החללית ליפול. רק יומיים לפני נפילתה היו תחזיות שתיפול בקצה מחוז קורנוול בבריטניה. בהודו הכריזה המשטרה ב-22 מהמדינות על מצב חרום ומשרד התעופה האזרחית תכנן למנוע טיסות לאורכה ולרוחבה של הודו במהלך השעות הקריטיות של ההתרסקות.

האות האחרון מסקיילאב התקבל ב-11 ביולי 1979 בשעה 16:11 שעון גריניץ', פחות משעה לאחר מכן, אישרה תחנת מעקב באי אסונסיון שבדרום האוקיינוס האטלנטי כי קולטי השמש נקרעו מהחללית. החללית שמשקלה 77.5 טונות יכלה להתפרק לכ-500 פיסות. מינעל האוויר ששקל 2.3 טונות ומעטה העופרת במשקל 1.77 טון המגן על יושבי החללית מפני הקרינה היו צפויים לשרוד את החום בחזרה לאטמוספירה של כדור הארץ. מנהל כוח המשימה למעקב אחר סקיילאב מטעם נאס"א, ריצ'רד סמית', אמר כי קיבל דיווח על שרידים לוהטים שהאירו את השמים מכמה אתרים במערב אוסטרליה. עשרות תושבים מקומיים צפו בשרידים נופלים ליד אלגורי, כ-600 ק"מ צפונית לפרת'.

בסופו של דבר, סיימה סקיילאב את ההקפה ה-34,981 שלה, חלפה אחרי צפון האוקיינוס השקט, מערב ארצות הברית, דרום מרכז קנדה, צפונית למונטריאול ולמדינת מיין. ובסופו של דבר, כאמור, היא התרסקה מעל האוקיינוס ההודי ואוסטרליה.