ספר אדם וחוה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ספר אדם וחוה - אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר את קורותיהם של אדם וחוה לאחר גרושם מגן עדן. כמו יתר הספרים החיצוניים, הוא לא נתקבל על ידי חכמי היהדות לאורך הדורות, ועל כן כמעט ואבד.
על פי דעתם של החוקרים נראה כי הספר נכתב בידי יהודים סמוך לחורבן בית שני בשנת 70 לספירה, וקודם להתגבשות הנצרות, והתבדלותה הסופית מן הדת היהודית.
הספר נכתב כנראה בשפה העברית. החיבור שרד את כל השנים עד ימינו בתרגום יווני ובתרגומים נוספים, למשל לשפה הארמנית, שתורגמו קרוב לוודאי מן השפה היוונית. למרות התרגומים ניתן עדיין לשמוע בו את הדי שפת המקור העברית.
בספר אדם וחווה 43 פרקים. סיפורו מתחיל ביציאת אדם וחוה מגן העדן ומסתיים במותה של חוה וקבורתה, ליד אדם הראשון והבל. יש בו עניינים מיסטיים רבים, והוא עוסק בדבריהם של המלאכים ושל השטן.
