סעיד עוזרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: ניסוח, פסקאות, NPOV, ויקיזציה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

הרב סעיד בן יוסף עוזרי היה ראש ישיבת בית אלאוסטא בצנעא וממנהיגי הדור האחרון לגלות תימן. נולד בשנת התרכ"ט 1869 בצנעא ונפטר בשנת התשי"ד 1954 בירושלים. משפחת עוזרי היא אחת המשפחות המפורסמות ביהדות תימן ממנה יצאו רבנים ופרנסים לרוב.

בילדותו למד אצל גדול הדור הרב חיים קורח, ממנו ספג את רוב חינוכו ולימודיו. הוא עזר לרבו בכל הליכות בית המדרש. הוא קבע עיתות לימוד משנה בסברא אצל הרב יוסף קורח אבי רבו בבית המדרש בית שרעבי. בתחילת בגרותו היה מבאי בית המדרש "בית אלכוחלאני" בראשות גיסו הרב שלום חבשוש. הוא למד בקביעות בעוד מקומות שונים.

פרק בשיר למד בקביעות בכל מוצאי שבת בקבוצה אצל הרב אהרן הכהן, הוא התפרסם בקהילתו כנעים זמירות וחזן (משורר,בלשון יהודי תימן) אומן. הוא נישא, ולאחר שנים נפטרו אשתו ובניו והוא נותר עם בנותיו.הוא נשא בשנית אך לאחר שנולדו לו שלוש בנות נפטרה אשתו. אז נשא בזקנותו את זהרה ממשפחת צאלח ונולדו לו שני בנים ובת. פרנסתו הייתה בדוחק עצום וייסוריו רבים, אולם אלו לא הניאו אותו מלהתמסר לעבודת ה'.

עם פטירת ראש ישיבת בית אלאוסטא הרב חיים עראקי הכהן נתמנה הרב סעיד עוזרי לעמוד בראשות הישיבה במשך כארבעים שנה. הוא לימד בישיבה זו גמרא הלכה ואגדה ברוב עם. ישיבה זו הייתה בעלת שם ותפילות הציבור שהיו שם היו הגדולות והמרשימות ביותר בתימן (כאלף איש, מתוכם כשלוש מאות כהנים). מאז הופקד על הישיבה ובית הכנסת, נתפרסם כאחד המנהיגים המשפיעים ביותר בקהילת צנעא. תקופה מסוימת שימש כחבר בית דינו של הרב הראשי הרב יחיא יצחק הלוי. בזמן המחלוקת הגדולה שפרצה בקהילת צנעא על אמיתות הזוהר והקבלה, הוא היה הדמות המרכזית שסחפה אחריה את רוב הציבור לתמיכה בקבלה ולהתנגדות מוחלטת לתנועת הדרדעים שהתנגדו לקבלה. דמותו סחפה את רוב הציבור בפרט עקב היותו איש מוסר וצדק ונקי מכל רבב, דבר שהיקשה על הדרדעים להתנגד לו. אפשר שהוא הדמות שהכריעה את המאבק בין הרב הראשי לבין מנהיג הדרדעים הרב יחיא קאפח, לטובת הרב הראשי. בעידודו, יצא הספר אמונת ה' התומך בספר הזוהר ובקבלה, בספר זה השיב הרב עוזרי ורבנים נוספים לטענותיו של הרב יחיא קאפח בספרו מלחמות ה' המתנגד לקבלה. הרב סעיד עוזרי היה נערץ על בני קהילתו ותמיד הושיבוהו בראש כל קיבוץ עם כי בהנהגתו נשמרו סדרי הקיבוץ על טהרת הקודש עד שהיו מרגישים שבזמן היעדרו אין תואר ולא הדר. הוא היה תקיף ועניו כאחת ואפילו כלפי אוהביו ומעריציו לא נשא פנים והיה שונא "כת חנפנים". אולם בדברים הנוגעים לכבודו לא השיב, פעמים רבות היה שומע חרפות ממתנגדיו ושותק כשעיניו מושפלות ארצה ולפעמים בת צחוק ניבטת מפניו. היה ידוע ביראת שמים שקדמה לחכמתו, בעל ביטחון חזק ושמח בחלקו הדחוק.

בהשפעתו, התעוררו רבים לעלות לארץ ישראל וביניהם רוב תלמידיו. בתקופת מלחמת העצמאות היה משתוקק לשמוע נפלאות ה' ונסיו המתרחשים מדי רגע בארץ ישראל, ופניו קרנו משמחה כשהיה שומע שהנה הולכים ומתגשמים נבואות הנביאים ודברי חז"ל. ידידו וחברו לדעה היה הרב אברהם עמראני, יחדיו היו יושבים ומספרים כל אחד על השמועות שהגיעו לאזניהם ממלחמת העצמאות שהתנהלה אז בכל תוקפה בארץ ישראל והדיה הגיעו לתימן בכל מיני דרכים. הוא זכה ועלה לארץ ביום שלישי ט"ו בחשוון התש"י 1949 וכדרכו בקודש לא פסקה תורה מפיו ביום ובלילה עד הרגע האחרון בחייו. כשחלה, בא אליו אחד מתלמידיו לבקרו ומצאו יושב כשספרי הפוסקים והמדרש פתוחים לפניו והוא שקוד על תלמודו. כדי לעודדו אמר לו תלמידו "אשריך רבנו שזכית ללמוד תורה בירושלים עיר הקודש"... כששמע זאת זלגו עיניו דמעות והשיב לתלמידו "בני, אל תנחמני בניחומים של שוא. צריך לומר אוי לנו מעלבונה של תורה. איה ריבוץ תורה כראוי? ואיפה התלמידים, נערים וגדולים יחדיו, הלומדים ש"ס ופוסקים ונושאים ונותנים בהלכה ומנפים אותה בשלוש עשרה נפה, עד שמבררים אותה על בוריה". למרות זאת, הוא שמח על הזכות הגדולה שנפלה בחלקו לקיים מיצוות ישוב ארץ ישראל, והוא נתן ביטוי לשמחתו זו כאשר למעברת "תלפיות" בה התגורר הגיע ראש הממשלה דוד בן-גוריון. הרב סעדיה עוזרי ניגש אליו והניח את שתי ידיו על ראשו ובירכו בחום לעיני כל הקהל :"יברכך ה' וישמרך"... הרב סעיד עוזרי נפטר בירושלים ביום שבת ב' תמוז התשי"ד 1954 מיד כשגמר לומר קדושת מוסף. תלמידו המובהק הוא הרב יוסף צוברי שהספיד את רבו במילים אלו "אשריך מורנו ורבנו סעדיה, שגופך קדוש ויצאה נשמתך בקדושה".