אהרן הכהן (רב)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש לשכתב ערך זה ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. |
אהרן הכהן, 1841 - 1934; (התר"א - ל' שבט התרצ"ד), מחכמי תימן בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדותיו
הרב אהרן הכהן נולד בצנעא בתמוז שנת תר"א. אביו, רבי שלום הכהן, היה בן למשפחת כוהנים מיוחסים ואנשי מעשה. אמו הייתה בת למשפחת צעדי המפורסמת בצנעא, שהעמידה תלמידי חכמים שהיו מגדולי הדור לאחר גלות מוזע, וביניהם הרב יהודה צעדי ובנו הרב יחיא צעדי, שהיה מרבותיו של מהרי"ץ.
בילדותו למד אצל המארי, וכשגדל קצת השתתף בשעורים הקבועים בישיבתו של הרב חיים קרח, שקבע את לימודיו בישיבת בית אלשיך המפורסמת. בישיבה זו התאספו ללמוד גדולי הלמדנים שבאותו הדור. הרב קרח העריך את תלמידו הצעיר וקרבו אליו, כך שהיה לתלמידו הגדול שבחבורה, עד שזכה להיות לו לתלמיד חבר. בשנת 1864 נשא לאשה את ג'זאל בתו של רבי סאלם ממשפחת גנדיל.
בשנת התרס"ה, 1905, בימי מלחמת האמאם נגד הטורקים, נחרבה עיר הבירה צנעא, והשנה הייתה שנת בצורת ורעב קשה מנשוא. הקהילה היהודית נחרבה על רבניה וחכמיה, רבים מבניה מתו, וישיבת בית אלשיך נסגרה. הרב כהן גלה לחודשים ספורים עם כל משפחתו לכפר סיאן, שהיה ממוקם מהלך חצי יום רגלי מעיר הבירה צנעא. כשפסק הרעב חזר לצנעא עם יתר חבריו הרבנים, ועבר ללמוד יחד עם בנו הרב אברהם וכל גדולי הדור. כמרבית חכמי תימן, הרב כהן עסק במלאכה בצד לימוד התורה. מלאכתו הייתה תפירה ותיקון בגדי משי יקרים לשרי מלכות תימן ונכבדיה, וזכה להתפרנס ממלאכה זו בכבוד.
[עריכה] פעילותו הציבורית
משנת ה'תרס"ה, לאחר שהאמאם יחיא כבש את צנעא, הרב היה אחד מארבעת הרבנים אשר שימשו סמכות רוחנית עליונה בצנעא, והם שדאגו לכל קהילת צנעא אצל השלטונות. האמאם יחיא חמיד אלדין העריך מאוד את מארי אהרן ואת אישיותו המיוחדת, ומינהו לראש הרבנים. לאחר כמה חודשים שכנע את האמאם שיפטרו ממשרה זו, אך נשאר כסמכות רוחנית לכל עניין ודבר בקהילה. הרב שימש בדיינות משנת התרס"ה כדיין שני בבית דינו של מארי יחיא יצחק הלוי שהיה ראש אב בית הדין לכל ארץ תימן במשך 30 שנה. מצויים עשרות תשובות מכתבים והרשאות שהוא שחתום עליהם. בשבתו לדון ריחפה תמיד צהלה בפניו, ומעולם לא דיבר בחומרה על המתדיינים, אלא דיבר עימם במתק שפתיים ובלשון רכה, ופעמים היה נותן מכספו כדי שיגיעו הצדדים לפשרה. כך היה עושה משפט וצדקה גם יחד, והצדדים יצאו שמחים ומרוצים זה מזה. בשנת תר"פ 1920 פתח את ישיבתו יחד עם בנו בבית הכנסת של הרב חותר, הנקראת "כניס בית אלשרעבי", ועמד בראשות הישיבה עד יומו האחרון. סדר לימודם כך היה: לראשונה בדברי קבלה ולאחר מכן כשמתאספים הלומדים בגמרא ורמב"ם בסברא והבנה כשלש שעות בהשכמה קודם אור היום. לאחר תפילת שחרית היה נוהג ללמוד רמב"ם ושלחן ערוך ושאר פוסקים בחברת תלמידי חכמים בדרך עיון ומשא ומתן.
בזמנו הפנוי, עוסק היה בהשכנת שלום בין איש לאשתו ובין איש לרעהו, כאהרן הכהן בשעתו. רבים היו מבאי ביתו לבקשו שישכין שלום ביניהם. ואכן ישנם הרבה מעשיות מתהלכות על השכנת השלום שהיה נוהג לעשות בפקחותו היתירה. ממונה היה על קופות הצדקה ע"ש רבי מאיר בעל הנס לעניי ארץ ישראל.
הרב עמרם קרח כותב עליו בספרו: חונן וחומל על העניים, ותלמידי חכמים הכושלים בעלי שיבה מבקר אותם בביתם ומשתדל הוא בעצמו להזמין מה שנצטרך להם. אהוב ונכבד אצל הכל, ועוד חנן לו ה' יופי מראה וקומה.
יו"ט צמח שהיה בתימן ב-1910 מתאר את התרשמותו כשהתארח בביתו בליל הסדר: ...בליל סדר שני, הוזמנתי אצל מארי אהרן כהן חבר בית דין הצדק של צנעא, זהו ישיש נפלא, בעל קומה זקופה וזקן ארוך ולבן על פי מידותיו. פניו מחייכים תמיד והוא אהוד מאוד. האימאם מינהו לראש הרבנים, אולם התפטר מיד מכהונתו זו, והסכים להיות דיין פשוט למען יוכל להביא תועלת מבלי להפיק כבוד ולא הנאה פרטית. הוא חייט על פי מקצועו, והוא גוזר רוקם ותופר כל היום מעילי חגיגות לערבים. הללו אוהבים אותו מאוד, ומקבלים את פניו בסבר פנים ושמחה. הוא אב למשפחה פטריאכלית ופקודותיו נאמרות במתק שפתים. ארבעת בניו הנשואים, ששלושה מהם נעשו כבר סבים, חיים כולם יחד אתו בבית משותף ונכנעים לפקודותיו. עונג גדול להיכנס לבית ברוך-יה זה. מארי אהרן אוהב את הפיוט והמנהגים הקדמונים: העבר מושך את לבו והוא קשור ודבוק אליו. על אף גילו הזקן, הוא מחונן בקול יפה ונעים, ו"הסדר" אצלו נחמד ומקסים. ברגע ידוע, הוא בוצע את המצה לשתים, עוטף אותה במטפחת, מניחה על כתפו, ועושה הקפה בבית, כאלו הוא עצמו יצא ממצרים, שנים מנכדיו מתרגמים בערבית בשביל הנשים, את "מה נשתנה", וכשמתחילים כמה מעלות טובות למקום עלינו, יושבים הגברים והנשים מסביב לשלחנות, וכשאומרים דיינו מרימים אותם ומורידים אותם פתאום. את הפסוקים האחרונים אומרים בקול רם. אחרי הסעודה קוראים בשמחה ובששון שפוך, שיר השירים, אחד מי יודע וחד גדיא, והסדר מסתיים בחצות הלילה.
[עריכה] בעל תפלה, משורר
קולו נעים, שימח בשירתו במסיבות חתנים בבתי משתאות וסעודות מצוה. קבע בביתו בכל מוצאי שבת, עת ללמֵד שירת והקניית ידיעת הנעימות והניגונים של רבי שלום שבזי.
היה חזן ראשי ומורה צדק ב"בית שרעבי". ובתפלות ימים הנוראים רבים היו נוהרים לבית מדרשו. בעצרות וימי תפלה בימים קשים של רעב ובשנות בצורת, היו מתאספים באחת מבתי הכנסת הגדולים שבצנעא, וכשמחמיר המצב, נהגו להוציא את התיבה לבית החיים. מתבקש היה מפי גאון הדור מארי חיים קרח, לעמוד בתפלה כשהוא מצטרף למארי חיים ולעוד רבנים לעורר רחמי שמים, והיו נענים.
אפילו בני המלכים המוסלמים נוהגים היו לבוא רכובים על סוסיהם לפני ערב שבת תוך כדי טיול, ובמיוחד בזמן צום "הרמאדן", באים היו לשמוע וליהנות כשהיה אומר את הפיוט "בר יוחאי", ובעוד שהיה לבוש בגדי לבן כמראה מלאך אלהים, ראשו ורובו מעוטף בטלית הוסיף למעמד הוד וקדושה.
[עריכה] תלמידיו, ושומעי לקחו
בניו
- הרב אברהם הכהן (שימש אחריו בראשות הישיבה "בית שרעבי" בצנעא תימן, ונשיא ישיבת "אהל תורה" בתל אביב).
- רבי משולם הכהן (סוחר).
- הרב חיים הכהן (שימש כרב ביהכ"נ בית שרעבי בצנעא תימן, ורב ביהכ"נ "תפארת ישראל" ברמת גן).
- רבי שמואל הכהן (משורר, שימש כרב ביהכ"נ "נוה שלום הכהן" ברמת גן).
- הרב שלום יצחק הלוי (הזקן).
- הרב שלום קלזאן.
[עריכה] אחרית ימיו
הרב זכה לאריכות ימים ושנים. בשנותיו האחרונות כהה מאור עיניו וצר היה לו שלא היה יכול לשבת וללמוד כימים כתיקונם. הוא העביר את משרת הנהגת הישיבה לבנו, ובכל זאת קם היה בכל עוז בחצות הלילה לבית מדרשו ללמוד עם בניו כשהוא לומד בעל פה.
בהגיעו לגיל תשעים ושלש, ביום חמישי א' דר"ח אדר ל בשבט שנת התרצ"ד 1934, למגינת כל יהודי צנעא, נלקח לבית עולמו כשהוא מלא בימיו בהרבצת תורה וחסד. ספדו לו כל גדולי הדור בדורו. הרב שלום קורח (בנו של הרב יחיא קרח) חיבר לכבודו קינה בזמן פטירתו, בו מבטא המחבר גם את דמותו ומידותיו (נדפס בס' נרות זכריה עמ' רנט').
[עריכה] לזכרו
בשנת תשנ"ד (1994), במלאות שישים שנה לפטירתו, הוקם לזכרו בקרית ספר, מפעל תורני מכובד הנקרא מכון מרא"ה, הכולל: ספריה תורנית בת אלפי ספרים, מכון מחקר תורני והוצאה לאור של עשרות ספרים בפרשנות התורה, הלכה, מוסר ומחקר. כמו כן, ספר "מראה אהרן" (קרית ספר, תשס"ד), ובו קורות חייו.
