סטקטו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סטקטו (באיטלקית: staccato) הוא מושג מוזיקלי שפירושו המילולי הוא "מנותק", או "נפרד". צורת הרבים היא "סטקטי". הסטקטו מסומן בתווים בנקודה מתחת לתו, ומשמעות הסימון היא, שיש להפריד בין צליל לצליל, כך שבחלק מן הזמן המוקצב לתו על פי משכו לא יישמע צליל אלא שתיקה. צלילי הסטקטו הם קצרים ומקוטעים, אך לסטקטו אין השפעה על קצב המוזיקה. הנקודה המציינת סטקטו תופיע מעל ראש התו כשהקו פונה כלפי מטה, או מתחתיו כשהקו פונה למעלה.
ביצירות מן התקופה הקלאסית, כמו אלה של מוצרט, למשל, נעשה לעתים שימוש בסימן הדגשה במקום בנקודה לציון סטקטו, והדבר פותח פתח לספק באשר לכוונותיו של המלחין. אפקטים של הדגשה וסטאקאטו עולים לעתים בקנה אחד, אך קשה למצוא מקרים כאלה ביצירות מודרניות.
נגינת סטקטו היא ההיפך מנגינת לגטו. בכלי מיתר יש להבחין בין נגינת סטקטו לפיציקטו, אם כי הפיציקטו כשלעצמו עשוי להיחשב לאפקט סטקטו מסוים. לדוגמה, "ג'אז לגטו/ג'אז פיציקטו" של לרוי אנדרסון. יש הטעמת ביניים המכונה או "מצו סטקטו" או "נון לגטו".
[עריכה] דגימות שמע
 |
התווים שלמעלה, מנוגנים ללא סטקטו.
|
| לעזרה בהפעלת הקובץ |
|
התווים שלמעלה, מנוגנים עם סטקטו.
|
| לעזרה בהפעלת הקובץ |
בדגימה הבאה ניתן לשמוע בסון מנגן, לפי הסדר: סטקטו, לגטו, לגטו + ויברטו, וקשת.
|
בסון מנגן בארטיקולציות שונות.
|
| לעזרה בהפעלת הקובץ |
