סולטנות אפאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סולטני אפאר

שושלת מודאיטו

קאדהאפו

קאדהאפו מוחמד אבן קאדהאפו

אידאהיס אבן קאדהאפו מוחמד

אידאהיס אבן מוחמד אבן אידאהיס

האנפאדה אבן אידאהיס

מוחמד אבן האנפאדה

מוחמד אבן אידאהיס אבן האנפאדה

יאייו אבן מומחד אבן האנפאדה

מוחמד יאייו

עלי מיראה האנפאדה

סולטנות אפאר (נקראת גם אווסה או סולטנות אאסה) הייתה מדינה בצפון מזרחה של אתיופיה, מדינה זו הייתה מדינתם של האפארים וגבלה בצפונה באריתריאה, ובמערבה ודרומה בשאר אתיופיה.

[עריכה] היסטוריה

הסולטנות הייתה היורשת של הימאמת אאסה, שהתפרקה בשנת 1577 כאשר מוחמד ג'אסה העביר את בירתו מהעיר הראר לעיר אאסה, מוחמד ג'אסה מת בשנת 1672 והאימאם עומר דין בן אדם ירש אותו ^[1]. בפועל הסולטנות הוקמה על ידי הסולטן קאדהאפו בשנת 1734 ^[2]. הסמל הראשי של הסולטן היה שרביט כסף, שהיה בעל תכונות קסומות ^[3].

הסולטן מוחמד אבן האנפאדה הביס והרג את וורנר מונזינגאר ב-1875 כאשר הוביל את צבא מצרים לתוך אתיופיה ^[4]. ב-1865 איטליה שאוחדה לא מזמן קנתה את העיר אסאב מהסולטן מוחמד (שנהפכה למושבת אריתריאה בשנת 1890), והוליך את הסולטן מוחמד לחתום על כמה אמנות עם איטליה. כתוצאה מכך, הקיסר האתיופי מנליק השני הציב חייל מצב ליד העיר אאסה "על מנת לוודא שסולטן אפאר לא יכבד את הסכמיו עם איטליה" במשך המלחמה האיטלקית-אתיופית הראשונה ^[5].

במשך המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה, הסולטן מוחמד יאייו הסכים לשתף פעולה עם הפולשים האיטלקיים ^[6]. כתוצאה מכך ב-1943 הממשלה האתיופית החדשה שלחה את הצבא שלכד את הסולטן מוחמד, והכריזה על סולטן אחר מבני משפחתו ^[7]. בעקבות שלטון הדרג באתיופיה בשנת 1975 הסולטן עלי מיראה האנפאדה גורש לערב הסעודית אך חזר לאחר הפלת משטר זה בשנת 1991, והמשיך את שלטונו בין 1995 עד 1996. כיום סולטנות זו הפכה למחוז אפאר המודרני שהוא דמוקרטי, שושלת הסולטנים ששלטה באזור ירדה מהשלטון בשנת 1996, מושל אפאר הנוכחי הוא ישמעאל עלי סירו.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ מרדכי אביר, תקופת השופטים: האתגר של האסלאם ואיחודה מחדש של האימפריה הנוצרית, עמוד 23.
2. ^ מרדכי אביר, תקופת השופטים: האתגר של האסלאם ואיחודה מחדש של האימפריה הנוצרית, עמודים 23-26.
3. ^ ג'. ספנסר טרימינאם, אסלאם באתיופיה, עמוד 262.
4. ^ אדוורד אלאנדורף, האתיופים: הקדמה לארץ ולאנשים, מהדורה שנייה, עמוד 90.
5. ^ כריס פראוטקי, הקיסרית טאיטו ובעלה הקיסר מנליק השני, עמוד 143.
6. ^ אנתוני מוקלאר, מלחמותו של היילה סלאסי, עמוד 111.
7. ^ ג'. ספנסר טרימינאם, אסלאם באתיופיה, עמוד 172.