סאשים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הסאשים (בגרמנית: Siebenbürger Sachsen; בהונגרית: Erdélyi Szászok, ברומנית: Saşi) הוא כינויה הרומני של קבוצה אתנית גרמנית החיה ברומניה, בעיקר בטרנסילבניה, שנים רבות.
התיישבות הסאשים במזרח וצפון-מזרח טרנסילבניה התחילה באמצע המאה ה-12 ביוזמתו של המלך גזה השני, מלך הונגריה. מלכתחילה נועדו המתיישבים הגרמנים להגן על הגבול ההונגרי. התיישבותם נמשכה עד סוף המאה ה-13 ולקחו בה חלק גרמנים, ולונים, פלמים ומעט צרפתים. חלק נכבד בתהליך היה גם למסדר הטבטוני. הטריטוריה המיושבת במתיישבים הגרמנים בדרום טרנסילבניה הייתה בגודל של כ־30,000 קילומטרים רבועים. המלך אנדראש השני, מלך הונגריה העניק לסאשים כתב זכויות בשנת 1224 ובו ניתנה להם אוטונומיה מנהלית טריטוריאלית וכנסייתית.
העיר הסאשית הראשית הייתה הרמנשטאדט, הידועה היום בשמה הרומני, סיביו.
