נעמן בלקינד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נעמן בלקינד

נעמן בלקינד (16 בדצמבר 1888 - 16 בדצמבר 1917), מחברי ארגון ניל"י. תפיסתו על ידי העות'מאנים, בספטמבר 1917, סימנה את קיצה של ניל"י. בלקינד עצמו נתלה בדמשק בדצמבר אותה שנה, ביחד עם יוסף לישנסקי.

נעמן בלקינד נולד בגדרה לשמשון ופנינה, מאנשי ביל"ו וממייסדי ראשון לציון. אחיינו של ישראל בלקינד, מנהיג הבילויים. בן דודו של אבשלום פיינברג, אף הוא חבר מחתרת ניל"י. הוא הושפע ממנו ומרוחו הלאומית לא מעט. בצעירותו למד בבית הספר בראשון לציון.

בלקינד היה מהראשונים שהצטרפו לניל"י. עוד בימים הראשונים של פעילותה הגיש לה סיוע, ובהמשך הפך למרכז הפעילות באזור הדרום, הוא אזור החזית. ממקום עבודתו, משרדי היקבים בראשון לציון, הכיר קצינים טורקיים רבים, אשר בעזרתם יכול היה להודיע על תנועות הצבא, האספקה והמצב בחזית.

בספטמבר 1917, ניסה בלקינד לחצות את קווי החזית, בדרכו למצרים, במטרה לגלות את נסיבות העלמו של אבשלום פיינברג. בדרכו לשם נתפס, והושם בכלא בבאר שבע. חברי ניל"י האחרים תכננו לשחררו על ידי שוחד או על ידי כניסה חמושה אל כלאו (מחופשים לז'נדארמים טורקים), אך לא מימשו זאת לבסוף. כמה מאנשי ארגון השומר הערימו קשיים בשל רצונם לסיים את הפרשה, שנבע מחששם שהטורקים יתנכלו לאנשי היישוב. כמה מהם אף ניסו להסגיר את יוסף לישנסקי לידי הטורקים. בעקבות מעצרו, החל מרדף אחר יתר ראשי ניל"י. בלקינד נידון בכלא דמשק לתלייה. גזר דינו הוצא לפועל יחד עם יוסף לישנסקי, ב-א בטבת ה'תרע"ח (16 בדצמבר 1917).

יתר חברי ניל"י לא הוצאו להורג על ידי הטורקים. גזרי דין מוות נפסקו גם לבן דודו של בלקינד, אבשלום פיינברג, ולאחיו הצעיר איתן בלקינד. אבשלום פיינברג נהרג לפני כן ללא ידיעת הטורקים וגזר הדין נפסק שלא בפניו. גזר דינו של איתן בלקינד נדחה בשל גילו הצעיר. לבסוף הוא השתחרר מהכלא עם הגעתם של הבריטים.

עצמותיהם של שני עולי הגרדום הועלו לארץ ישראל לאחר הכיבוש הבריטי והוטמנו בראשון לציון ב-24 באוקטובר 1919. נעמן בלקינד הניח אשה, רעיה בלקינד ותינוק בן שנה, עוזי בלקינד.

חמישים שנה לאחר מכן הוכר נעמן בלקינד כהרוג מלכות על ידי מדינת ישראל ולמעלה משישים שנה לאחר מותו הוענק למשפחתו אות ניל"י בגין פעילותו במחתרת זו.