ניהול
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניהול הוא התהליך או אוסף הפעולות של הנהגה והובלה של ארגון, בדרך כלל ארגון עסקי. בניהול עושים שימוש במשאבים שונים, ובכלל זה משאבי אנוש, הון, נכסים חומריים ונכסים לא-מוחשיים, על מנת להשיג מטרות שונות של הארגון.
סמכויות הניהול בארגון מופקדות בדרך-כלל בידי מנהל או מנהלים. עיקר פעילות המנהל הוא קבלת החלטות בנושאים שונים, בעוד שהכפופים למנהל אחראים על הוצאתן לפועל. בין תפקידי המנהל נמנים בדרך-כלל תכנון פעילות הארגון, תוך התחשבות באילוצים השונים; מתן הוראות לביצוע התכנון; בקרה אחר הביצוע והכנסת שינויים במידת הצורך.
באופן מסורתי, ארגונים מתוארים כפירמידה, שבראשה עומד המנהל-הכללי, ובתחתיתה העובדים הפשוטים, העוסקים אך ורק בביצוע ההחלטות של מנהליהם. בארגון קטן, עשוי להיות מנהל אחד, האחראי על כלל פעולת הארגון. בארגונים גדולים, יש בדרך-כלל מספר רב של מנהלים, במספר רמות היררכיות של כפיפות. כל מנהל מקבל הוראות מהממונה עליו, מחליט כיצד לבצע אותן, ומדווח על הביצוע לממונה.
[עריכה] גישות בניהול
גישת השאת עושרם של בעלי המניות (SWM-Shareholders Wealth maximization) : ע"פ גישה זו, על החברה לפעול למקסם את תשואתם של בעלי המניות בדרך של חלוקת דיבידנדים ו / או רווחי הון תחת רמת סיכון נתונה, או לחילופין על החברה לפעול למזער סיכונים עבור רמת תשואה נדרשת נתונה על ידי בעלי המניות. גישה זו מניחה כי השוק הינו יעיל (תאוריית השוק היעיל), כלומר פעולות החברה, ציפיות המשקיעים ותפיסת הסיכון מתומחרות נכון ובאופן מיידי על ידי משקיעים בבורסה לניירות ערך. תיאורית הסוכן – כחלק מגישת ה SWM ; ע"פ תיאורית הסוכן, מנהלי החברה אמורים לשמש כסוכני האינטרסים (הכלכליים) של בעלי המניות. התאוריה מציעה מס' דרכים להשגת שוויון בין מטרות ההנהלה ומטרות בעלי המניות ודרכים לתמרץ את מנהלי החברה לפעול לטובת בעלי המניות, כך למשל: חלוקת אופציות נדיבה למנהלי החברה, החלפת דירקטורים הסוטים מגישת ה SWM ומאינטרס בעלי המניות, חיזוק נאמנות הדירקטוריון ע"מ למנוע השתלטות עוינת ("גלולות רעל") וכדומה. הבעייתיות בגישה זו הינה "קפיטליסטיות חסרת סבלנות", כלומר קונפליקט מתמיד בין מנהלים המכהנים כהונות קצרות ולכן מוכנים לפגוע בצמיחה עתידית של החברה ואף לסכן את המשך קיומה כעסק חי לטובת רווחים מיידיים שיקפיצו את שווי האופציות שברשותם (למשל במקרה אנרון) לבין בעלי המניות שהינם "קפיטליסטים בעלי סבלנות" המוכנים לוותר על רווח בהווה לטובת רווח מוגדל בעתיד.
גישת השאת עושר החברה (Corporate wealth maximization-CWM): ע"פ גישה זו, מטרת החברה הינה להשיא את עושרם של כל מחזיקי העניין בחברה. בין מחזיקי העניין בחברה נכללים: עובדים, מנהלים, ספקים, הקהילה המקומית, ספקי אשראי, גופי שלטון ובעלי מניות. בגישה זו מתמקדים בנקיטת פעולות שיטיבו עם עושרם של כל מחזיקי העניין גם בטווח הארוך, כאשר עושר אינו מוגדר רק כעושר כלכלי אלא גם עושר במונחים של משאבי אנוש, מיומנויות, טכנולוגיות ייצור ועוד. מבחינה פיננסית, מטרות החברה (הנוקטת בגישה זו) הינם לשמר צמיחה יציבה בדיבידנדים וברווחי ההון לאורך זמן ובדרך שלא תסכן את החברה. כאשר סיכון נבחן בעיקר בהיבטים של שוק המוצרים ופחות במובן של שווי שוק המניות בטווח הקצר. הבעייתיות בגישה זו נובע מהעובדה שמנהלי החברה צריכים למעשה למצוא איזון בין קבוצות האינטרסים השונות מבלי שיש בידי המנהלים קו מנחה ברור לגבי סדר עדיפות האינטרסים, ובכך מוצאים עצמם בקונפליקטים מתמידים. בעיה נוספת בגישה זו הינה הפיתוי שהיא מעמידה בפני משקיעים בעלי גישת SWM להשתלט על החברה באופן עוין, ולשנות בה את הגישה מ CWM ל SWM, ובכך לקצור רווחים בטווח קצר על חשבונם של כל שאר מחזיקי העניין בחברה.
[עריכה] ראו גם
- ניהול משאבי אנוש
- מנהל עסקים
- ניהול חנות
- ניהול בית עסק
- ניהול משרד
- ניהול בית מלאכה
- ניהול מפעל
- ניהול ייצור
- ניהול מוצר
- מנהל ציבורי
- ניהול ידע
