משוואת מצב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בפיזיקה, משוואת המצב של גוף היא יחס פונקציונלי הקושר בין שלושה מאפיינים אינטנסיביים חשובים של מערכת: הלחץ P, הטמפרטורה T, והצפיפות $\ \rho$ (או הנפח). משוואת המצב $f\left(\rho,T,P \right) = 0$ קושרת את שלושת הגדלים המאקרוסקופיים, ומתארת כיצד שינוי בכל שניים מהם משפיע על השלישי.

משוואת המצב הפשוטה ביותר היא זו של גז אידאלי, שבו אין אינטרקציות בין האטומים: $\ P=nkT$ , כאשר $\ K$ הוא קבוע בולצמן של הגז, ו- $\ n$ הוא מספר החלקיקים ליחידת נפח (דהיינו, הצפיפות). האטמוספירה של כדור הארץ מקיימת משוואה זו, בקירוב טוב.

אם קיימת אינטרקציה בין האטומים או המרכיבים השונים בגוף, משוואת המצב (הנקראת במקרים כאלה 'משוואת מצב לא אידאלית') נעשית מורכבת מאד, וקשה לחישוב מדויק. את המשוואה אפשר לפתח לטור חזקות, הנקרא הפיתוח הוויראלי של משוואת המצב: $P=kT\left[n+B_{2}\left(T\right)n^2+B_{3}\left(T\right)n^3+...\right]$ . מקדמי המשוואה, $B_{i}\left(T\right)$ , נקראים "המקדמים הוויראליים", והם תלויים בטמפרטורה בלבד. כדי למצוא את משוואת המצב באופן אמפירי, או אמפירי-למחצה, עורכים סדרות של ניסויים, שבהם גלי הלם יוצרים אזור של לחץ גבוה, בתנאי טמפרטורה שונים, ומודדים את הצפיפות בכל מקרה ומקרה.