מצ'מון בן יפת בן בונדאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רבי מצ'מון בן יפת בן בונדאר היה נגיד ארץ תימן במאה ה-12 וישב בעיר עדן.

רבי מצ'מון היה בן למשפחת נגידים וסוחרים עשירים. סבו בונדאר ואביו יפת היו גם נגידי יהודי תימן, ותרמו רבות לישיבות הגאונים בבבל וכן לישיבות ארץ ישראל ומצרים. נוהג זה לתרום לישיבות הגאונים בבבל היה קיים בתימן במשך מאות שנים: במאות ה-10 וה-11 נזכרים במכתבי הגאונים שמות של חכמים מתימן שהיו אחראים על גביית הכספים המיועדים לצרכי ישיבות בבל, כמו עמרם בן יהוחנן מהעיר צעדה, ידידיה "אלוף" מצנעא, משה ושלמה בר סעיד מהעיר ירים ועוד.

כאבותיו, היה רבי מצ'מון "פקיד הסוחרים" - ממונה על עיר הנמל הבינלאומית עדן ושותפו המסחרי של מושל העיר. תפקיד זה היה רב עוצמה שכן בתקופתו פרח הסחר הבינלאומי בעיר. הוא ניסח חוזים וביתו היה כעין משרד דואר עבור הסוחרים. בגניזה הקהירית נמצאו מכתבים רבים ממנו ואליו העוסקים בענייני חוק ומשפט, וכן שירים שנכתבו לכבודו. הוא מתואר כך:" ממונה מן ראשי גלויות ומן ראשי ישיבות על כל ישראל, ונאמן השליטים אשר הם במדינת הים ואשר הם במדבר". עמד בקשרים הדוקים עם חכמי יהודי מצרים ותמך בהם וכך כותב עליו רבי מצליח הכהן ראש ישיבת גאון יעקב שהועתקה מארץ ישראל למצרים: "נגיד לעם ה', שר השרים, ראש הקהילות".

רבי מצ'מון נפטר בשנת 1152 ואת מקומו ירש בנו רבי חלפון. אל אחד מצאצאיו, שהיה גם הוא נגיד ונקרא רבי מצ'מון בן דוד, הקדיש בהערצה רבי יהודה אלחריזי עותק מספרו ה"תחכמוני".