מערת איילון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק ברשת מערות ליד רמלה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו איילון.

מערת איילון היא רשת מחילות טבעית באורך של 2,500 מטר, באזור מחצבת מפעל נשר ברמלה, שנודעה בעיקר בשל מיני בעלי חיים לא מוכרים שהתגלו בה. הפתח אל המערה נוצר כאשר דחפור עסק בכרייה במחצבה. המערה נחקרה על ידי ישראל נעמן, סטודנט לגאולוגיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, יחד עם אחרים, בהדרכת פרופסור עמוס פרומקין. ב-31 במאי 2006, בסיום הסקר הראשוני, מסר צוות החוקרים פרטים על הגילוי במסיבת עיתונאים, דבר שהוביל להתעניינות בממצא ברחבי העולם.

המערה היא השלישית בגודלה בישראל, אחרי המערה בהר סדום^[1], המצויה בתוך סלעי מלח ואורכה 5,500 מטר, ומערת חריטון במדבר יהודה באורך של 3,450 מטר. מערת איילון סגורה לציבור, כדי להמשיך ולשמר את מערכות החיים הקיימות בה. מפעל המלט נשר הודיע כי יגביל את פעולותיו בשטח הקרוב למערה ויאפשר את המשך המחקר בה. חקר מערת איילון הוא דוגמה למחקר רב-תחומי הכולל גאולוגיה, גאוכימיה, מיקרוביולוגיה וזואולוגיה ולכן מעורבים במחקר חוקרים מתחומי מדע רבים.

תוכן עניינים 1 תאור המערה 2 נסיבות ההיווצרות 3 החיים במערה 3.1 מיני החי שהתגלו במערה 4 מקור האנרגיה במערה 5 הערות שוליים 6 ראו גם 7 קישורים חיצוניים

[עריכה] תאור המערה

המערה התגלתה בשטח של סלע גירי, הנחצב למטרת ייצור מלט לבנייה. היא נמצאת בעומק של 100 מטר מתחת לפני הקרקע, בגובה 43 מטר מעל פני הים ו-27 מטר מעל מפלס מי התהום הנוכחי. מחילות המערה נוצרו בעקבות סדקים בקרקע הקירטונית. מסלול המחילות יוצר מעין מרובע, כאשר בצד הנגדי לפתח מצוי אולם גדול בגובה 30 מטרים ובקוטר של 40 מטר. באולם ישנה בריכה של מי תהום, המהווה חלק מאקוויפר ירקון-תנינים. טמפרטורת המים בבריכה (29°) וריכוז הסולפיד הגבוה שבהם, השונים ממאפייני האקוויפר, מעידים על נביעה ממקור עמוק. באולם, בדומה לחלקים נוספים במערה, לחות של קרוב ל-100% והיעדר כמעט מוחלט של אור יום. שכבת הקירטון שמעל למערה מנעה חלחול של מים וחומרי מזון מפני השטח אל תוך המערה, והיא הייתה מנותקת מהעולם החיצוני עד שנחשפה.

[עריכה] נסיבות ההיווצרות

המחילות העגולות של המערה נוצרו בעקבות עלייה ארטזית של מי תהום עמוקים, חמים, מלוחים ועשירים בסולפיד אל האדמה הרוויה מי תהום רגילים. כאשר הגיעו מי התהום העמוקים למפלס מי התהום העליון הם התפשטו לאורך סדקים בקרקע, והתערבבו במי תהום שמקורם במי גשמים והם עשירים בחמצן. המגע בין החמצן לבין תרכובות הגופרית שעלו ממעמקים הביא ליצירת חומצה גופרתית שהמסה את הסלע ויצרה את רשת המחילות.

יצירת החומצה הגופרתית היא תהליך אקסותרמי, דהיינו מפיק חום, ומכאן החום השורר במערה. בתנאי חום ולחות אלה נוצרים גם המבנים האקזוטיים של מינרלי המערות: קיפודים, אלמוגים, חרבות, שערות, מחטים ותופעת ה"שפתיים" (rim). גיבוש השפתיים נוצר כתוצאה מערבוב של שני סוגי אוויר: האחד, האוויר החם, הלח והעשיר בסולפיד ואירוסולים שנמצא בחללים הגדולים וניזון ממי התהום העמוקים, והשני, אוויר יבש וקר יחסית שמגיע מסדקים בקרקע, מחוץ למערכת המחילות המערה, דרך הסדקים. זרימת האוויר במערה נוצרת עקב הפרשי לחצים. כאשר חודר למערה אוויר קר ויבש מפני הקרקע והוא מתערבב באוויר החם והלח בתוך המערה, הוא גורם לייבוש האירוסולים ומשקיע מינרלים, המצויים באוויר המערה, כמו ארגוניט וגבס, על שולי הסדק שמספק את האוויר הקר, וכך נוצרות עם הזמן "שפתיים" מסביב לסדק.

[עריכה] החיים במערה

המערה היא מערכת אקולוגית ייחודית והיא המקום היחיד בישראל שנמצאו בו בעלי חיים יבשתיים החיים במערות בלבד ולא יוצאים אל מחוצה להן. המערה הייתה מערכת סגורה ומנותקת במשך מיליוני שנים ויש בה יצורים חיים שהתפתחו במשך תקופה ארוכה בנפרד מהסביבה החיצונית. במערה נמצאו כמה מיני בעלי חיים ירודים, חלקם כנראה מינים שלא תוארו לפני כן.

עד כה נמצאו שמונה מינים של חסרי חוליות: ארבעה מינים החיים ביבשה; מאחד מהם, מין עקרב, לא נמצאו פרטים חיים אלא רק שלדים. ארבעה מינים נוספים הם סרטנים, שניים מקורם במינים הגדלים במים מלוחים והאחרים מקורם במיני מים מתוקים או מים מליחים.

הימצאותם של מינים אלה, הגדלים במים מלוחים, במקומות שונים בארץ ובאגן הים התיכון, במים פחות מתוקים, מוסבר בכך שהם חיו בעידן הטריאס המאוחר והיורה המוקדם, לפני 200 מיליון שנה, בשולי ים תטיס, אשר הים התיכון הוא שריד שלו.

[עריכה] מיני החי שהתגלו במערה

המינים שנתגלו במערה הם מינים חסרי עיניים וחסרי פיגמנט (מלבד דמויי העקרב בעל פיגמנט).

במים:

1. שני מיני שטרגל ( Copepoda). קופיפודים הם סרטנים קטנטנים, שנוהגים לתת כמזון לדגים באקווריום. שני המינים קטנים מ-1 מ"מ והקשר המשפחתי שלהם נבדק כעת גנטית וייתכן שמקורם בכלל במים שפירים (מים מתוקים).
2. טתיסבאנה (Tethysbaena) - סרטן מונודלה באורך של 2 מ"מ. ייחודם של הסרטנים הוא בכך שהם נושאים את ביצי הרבייה בצידי הגוף ולא צמוד לבטן או לגב כמו שאר הסרטנים. מניחים שמקורם הוא גם בים תטיס. סרטנים אלה נמצאו גם במקווי המים בישראל, כולם בבקעת הירדן : חמי זוהר בקרבת נווה זוהר, עיינות סמר על השפה הצפון מערבית של ים המלח.
3. טיפלוקריס - (Typhlocaris) למין שנמצא ניתן השם: סומית איילון (Typhlocaris ayyaloni). הוא טורף העל במערכת. הוא אוכל את הסרטנים הקטנים יותר. סרטן טיפלוקריס הוא ארוך בטן, בעל אורך של 5 ס"מ, בעל עשר רגליים (דקה-פודה), ושלושה זוגות מחושים (הנחוצים לתפקוד בחושך מוחלט). שני זוגות הרגליים הקדמיות הם עם צבתות, העוזרות לסרטן לחוש כל תנודה במים.^[2] הוא חסר פיגמנט וחסר עיניים. הסרטנים האלה התגלו במקומות המזוהים עם שולי האוקיינוס הקדום ים תטיס: בלוב ליד העיר בנגאזי ובאיטליה במחוז פוליה וגם בישראל, בטבחה, צפונית מים כנרת.

ביבשה:

1. קפזנביים (Collembola), מין חרק פרימיטיבי חסר כנפיים. יצור קטן בגודל מ-0.5 מ"מ עד 1.0 מ"מ. במקור נקרא "קפצזנביים" כי הזנב שלהם הוא רגל שבעזרתה הם חובטים ברצפה על מנת לקפוץ ולברוח מסכנה.
2. מין מסדרת דמויי עקרב - (שם מדעי Pseudoscorpionida ) ממערכת העכבישאים הטורף את "קפזנביים".
3. מין עקרב - הscorpion-like creature- עד כה לא נמצאו פרטים חיים אלא רק שלדים. מדובר במין חדש, ללא עיניים אבל עם שערות ומסרקות, שאינו ידוע ואינו מתאים למשפחה קיימת. אבר החישה נמצא על הבטן. חש תנודות בקרקע.

עקרבים דוגמת אלה שנמצאו במערה, נמצאו באמריקה ובאינדונזיה בסמוך לקו המשווה אולם שם נמצאו פרטים בעלי עיניים מנוונות ואילו לאלו שבמערה לא היו שרידים לעיניים. כל שלדי העקרבים שנמצאו במערה היו על גב סלעים, חלקם מפורקים וחלקם על הגב במפלס ההתמוטטות. מניחים כי הם היו בחיים עד שחלה עליה במפלס המים החיצוני בחורף 1991 - 1992.

מינים בספק:

1. פרט בודד של זנבזיפיים (Archaeognatha) ^[3]- לפי חוסר העיניים ואורך מחושיו גם הוא שייך לאוכלוסיית המערה. הולך על פני המים. אוכל שרידי חומר אורגני שאחרים לא משתמשים בו. כנראה סוג חדש למשפחה קיימת. ייתכן והוא מין פולש.
2. חלקים ממין בתת מחלקה דל זיפיות (שם מדעי Oligochaeta) השייכת לתולעים טבעתיות, ייתכן ומקורם לא מהמערה.

[עריכה] מקור האנרגיה במערה

מכיוון שהמערה הייתה מנותקת לחלוטין מהסביבה החיצונית, התקיימה בתוכה מערכת אקולוגית שאינה מתבססת על אור השמש ופוטוסינתזה או על חומרים אורגניים, אלא על חיידקים כמואוטוטרופיים. על מי הבריכה נמצא קרום בקטריאלי, מעין משטח של חיידקים הנראה זוהר בבדיקות. חיידקים אלה מפיקים אנרגיה מחמצון הסולפיד שבמים ומייצרים חומרים אורגניים מפחמן דו-חמצני שבאוויר, ועליהם מתקיימים שאר המינים במערה, באופן ישיר או עקיף.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ נתגלתה על ידי המרכז לחקר מערות בשנת 1984
2. ^ צילום ותרשים בערך טיפלוקריס
3. ^ ע"פ המאמר (בקישור הראשון), ייתכן ויש טעות בזיהוי והמין נמנה על דגיגי כסף ביתיים

[עריכה] ראו גם

• טרוגלוביטים - שם כולל למינים רבים של בעלי חיים זעירים, המצויים כל ימי חייהם בחלקים חשוכים של מערות ואתרים דומים.
• שטרגל - על הסרטנים הקטנים.
• טיפולוקריס
• טתיסבאנה
• קפזנביים

[עריכה] קישורים חיצוניים

• מערת איילון - עולם תת-קרקעי לא מוכר, סיפורה של תגלית רב תחומית, מאת ישראל נעמן ואירית שדה.
• תפוז פורום גאוגרפיה
• הודעת דובר האוניברסיטה העברית על הגילוי
• ידיעה בנשיונל גאוגרפיק
• תמונות מהמערה
• רמלה: חוקרים חשפו עולם תת-קרקעי מסתורי - דיווח באתר ynet על גילוי המערה
• בע"ח לא מוכרים התגלו במערה ברמלה - דיווח וסרטון וידאו באתר וואלה!
• עפרי אילני, העקרב שרד מיליוני שנים ואז בא האדם , בעיתון הארץ, 19.7.07