מלחמת פולין-אוקראינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מלחמת פולין-אוקראינה התנהלה בשנים 1918 - 1919 בין הצבא הפולני ובין הרפובליקה העממית של מערב אוקראינה, שהתאחדה בהמשך עם הרפובליקה העממית של אוקראינה. המלחמה התנהלה על השליטה על הטריטוריה של גליציה המזרחית לאחר התפרקות האימפריה האוסטרו-הונגרית והסתיימה בניצחון פולני.

[עריכה] רקע

מקורו של הקונפליקט הוא ביחסים הלאומיים המורכבים מורכבים בגליציה במעבר בין המאה ה-19 למאה ה-20. יחסם הסלחני של שליטי בית הבסבורג כלפי מיעוטים בשטחי שליטתו הוביל להתפתחות של תנועות לאומניות פולניות ואוקראיניות באזור. התקרית הראשונה התרחשה בשנת 1897 כשההנהגה הפולנית התנגדה להשתתפות אוקראינים בבחירות המקדימות. התקרית הבאה התפתחה בין השנים 1901-1908 סביב אוניברסיטת לבוב כשסטודנטים אוקראינים דרשו הקמת אוניברסיטה אוקראינית נפרדת בניגוד לדעתם של הסטודנטים הפולנים וסגל האוניברסיטה שניסו לדכא את התנועה. נקודת המפנה הבולטת ביותר הייתה שנת 1903 כשוועידות נפרדות נערכו בלבוב (הפולנית במאי והאוקראינית באוגוסט). לאחר מכן התפתחו שתי התנועות הלאומניות עם מטרות מנוגדות מה שהכין את הקרקע להתנגשות שהגיעה מאוחר יותר.

ההתפלגות האתנית בין אוקראינים לפולנים במממלכת גליציה משקפת את מקור הקונפליקט באזור. הפרובינציה האוסטרית של גליציה כללה בתוכה שטחים פולניים שסופחו בעת חלוקת פולין השניה ב-1793. באזור שכנה טריטוריה בעלת חשיבות היסטורית לפולין, כולל הבירה העתיקה קרקוב, והיה בה רוב פולני באוכלוסייה למרות שבמזרחו שכנה טריטוריה ההיסטורית שהייתה שייכת לגליציה החופשית ( Halych-Volhynia) ובה היה רוב אוקראיני. במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 אוקראינים מקומיים ניסו לשכנע את השלטונות האוסטרים לחלק את גליציה לפרובינציה פולנית במערב ואוקראינית במזרח. הפולנים התנגדו למהלך והכשילו אותו משום שחששו לאבד את שליטתם במזרח גליציה. למרות שהטריטוריה הייתה ברובה אוקראינית עם רוב של 60% לערך, העיר הגדולה לבוב הכילה פחות מ-20% אוקראינים והייתה מרכז תרבותי פולני. למרבית הפולנים היה זה בלתי מתקבל על הדעת שלבוב לא תהיה בשליטה פולנית. האוסטרים בסופו של דבר הסכימו לחלק את מחוז גליציה. פרוץ מלחמת העולם הראשונה מנע את החלוקה הלכה למעשה. הקייזר קרל הראשון הבטיח לעשות זאת עם סיום המלחמה.

[עריכה] מבוא

עם התמוטטות הממשלה האוסטרו-הונגרית ב-18 באוקטובר 1918, המועצה הלאומית של אוקראינה שכללה חברים מהפרלמנט האוסטרי, מנהיגים מחוזיים מגליציה ובוקוביה ומנהיגי מפלגות פוליטיות, הוקמה. המועצה הכריזה על כוונתה לאחד את השטחים שבמערב אוקראינה לכדי מדינה אחת. כשהפולנים נקטו בצעדים למטרת השתלטות על לבוב ומזרח גליציה, סרן (קפטן) דמיטרו ויטובסקי הוביל קבוצה של קציני צבא צעירים מיחידת הרגלים להשתלטות על העיר לבוב בלילה שבין ה-31 באוקטובר ל-1 בנובמבר והחיילים האוקראינים כבשו את העיר. הרפובליקה העממית של מערב אוקראינה הוכרזה ב-1 בנובמבר 1918 ולבוב נבחרה להיות בירת המדינה. הרבוליקה טענה לשליטה בשטחים של מזרח גליציה, כולל שטח בהרי הקרפטים (היום בשליטת אוקראינה), ועד העיר נובי סאץ (Nowy Sącz) במערב, כולל ווהלין, רוטניה הקרפטית, ובוקובינה, מה שהפתיע מאוד את הפולנים. למרות שהיה רוב אוקראיני מובהק בשטחים עליהם טענה הרפובליקה לשליטה חלק מהם נחשבו לשטח פולני בעיני הפולנים. בלבוב התושבים האוקראינים קיבלו על עצמם את השלטון המערב-אוקראיני והמיעוט היהודי הגדול שהתגורר בעיר התחלק לתושבים שהסכימו עם השלטון האוקראיני ולנייטרלים.הפולנים הרבים שהתגוררו בעיר היו בהלם כשמצאו את עצמם תחת שלטון אוקראיני.