מלחמת העצמאות של אלג'יריה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלחמת העצמאות של אלג'יריה (צרפתית: Guerre d'Algérie; 1954 - 1962), אחת ממלחמות הדה-קולוניזציה החשובות ביותר, שהובילה לעצמאותה של אלג'יריה מצרפת.
בתחילת שנת 1954, בין השאר בעקבות ההפסדים צרפתים בדיאן ביאן פו (Dien Bien Phu) בהודו סין ובעקבות עליית הלאומיות האלג'יראית הוקמה ה-CRUA ("המועצה המהפכנית לפעולות מאוחדות") באלג'יריה. מטרת הארגון הייתה לאחד את כל הכוחות המליציות האלג'יראיות כנגד צרפת. ב-10 באוקטובר של אותה שנה, חברי ה-CRUA החליטו להתחיל את המרד. המרד החל בלילה של 1 בנובמבר ובאותו לילה בוצעו כשלושים מתקפות כנגד מטרות משטרה וצבא צרפתיות ברחבי אלג'יריה. מיד לאחר מכן, ה-CRUA שינה את שמו ל-FLN ("החזית לשחרור לאומי") כאשר הזרוע הצבאית שלה כונתה ה-ALN ("הצבא לשחרור לאומי") וכך המרידה החלה. בפרוץ המרד היו באלג'יריה תשעה מיליון מוסלמים לעומת מיליון מתנחלים אירופאים ("Pied Noir" שביניהם גם נכללו יהודי אלג'יריה) שנהנו ממעמד כלכלי-חברתי גבוה בהרבה מזה של המוסלמים.
תחילת הלחימה התבטאה בחוסר יכולת של ה-FLN להשיג תמיכה ציבורית גורפת וחוסר יכולתם של הצרפתים לעצור את ה-FLN. על מנת להשיג תמיכה ובמטרה להגביר את האינטנסיביות של הלחימה לוחמי ה-ALN ביצעו פיגועים נגד מתנחלים אירופאים ואנשי צבא וכן כנגד מטרות רגישות כגון תחנות כוח, מסילות ברזל גשרים וכדומה. בעקבות התגברות ההתקפות, הצרפתים גייסו כוחות מילואים וסדר גודל הצבא באלג'יריה הגיע לחצי מיליון חיילים עד סוף 1956. בנוסף גי מולה (Guy Molet), ראש ממשלת צרפת, נתן לצבא אישור לסיים את הלחימה בכל האמצעים הדרושים. בשנים 1956 עד אמצע 1957 התחולל הקרב על אלג'יר (בירת אלג'יריה) שעד סופו הצבא הצרפתי השמיד את כל תשתיות ה-FLN באלג'יר וכלא או הרג את כל מנהיגיו, תוך כדי נקיטת אמצעים ברוטאליים ושימוש רווח בעינויים. צרפת השיגה ניצחון צבאי מובהק אבל התוצאה הייתה התחזקות התמיכה הציבורית ב-FLN בתוך אלג'יריה, ולראשונה פגיעה בתמיכה הציבורי בתוך צרפת על הלחימה. הצרפתים המשיכו את מגמתם ההתקפית כנגד המורדים האלג'יראים והקימו מחסומים בגבולות עם טוניס ומרוקו ובכך מנעו מה-FLN מקורות לנשק. בנוסף כוחות צבא צרפתים דלקו אחר לוחמי הALN בכל רחבי אלג'יריה יישובים אלג'יראים שלמים שנחשד בהם פעילות חתרנית כנגד צרפת הועברו ממקומם או נמחקו וכך מיליוני אלג'יראים נהפכו לפליטים.
במאי 1957 בעקבות משברים כלכליים חמורים שנגרמו בין השאר מהמלחמה, נפלה ממשלתו של מולה בצרפת והביאה לקיצה של הרפובליקה הרביעית. לאחר תקופה ארוכה שאף ממשלה לא הצליחה להחזיק מעמד ליותר מכמה חודשים, שארל דה גול (Charles de Gaulle) קיבל על עצמו את הנשיאות ביוני 1958 כאשר סמכות הנשיא הורחבה. בניסיון לסיים את הלחימה הציע דה גול לאלג'יראים אינטגרציה מלאה וניסה ליזום את "הסכם שלום האמיצים" יותר מאוחר באותה שנה עם ה-FLN, אבל הם לא היו מוכנים להסתפק בפחות מעצמאות מלאה.
בינואר 1960 לאחר שהמתנחלים הבינו שצרפת איננה מתכוונת לשמור על אלג'יריה צרפתית הם החלו מחאה אלימה כנגד הצבא הצרפתי- "שבוע הבריקאדות". דה גול הבין אז שהברירה היחידה היא עצמאות אלג'יראית מלאה. שנה לאחר מכן במשאל עם, הרוב המוחלט של אזרחי צרפת תמכו בעצמאות אלג'יראית מלאה. גם ניסיון פוטש צבאי כושל של המתנגדים לעצמאות אלג'יר לא הצליח לעצור את שחרורה של אלג'יריה. בהסכמי אוויאן באביב של 1962 נחתם הסכם שלום. בקיץ שלאחר מכן מיליון וארבע מאות אלף מתנחלים אירופאים וביניהם יהודים ספרדים עזבו את אלג'יריה.
עד היום, מספר ההרוגים שנגרם מהמלחמה שנוי במחלוקת והוא עומד על כשבע מאות אלף אלג'יראים על פי היסטוריונים כמו אליסטר הורן. בנוסף, כל תשתיות אלג'יריה נהרסו כליל וההשפעה של המלחמה מורגשת עד היום.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] מקורות
- (Westport conn: greenwood press 1976) Pp. 94-96 Joan Gillespie, Algeria: Rebellion and Revolution
- Martin Gilles, " The War in Algeria: The French Experience" Military Review 85(4): 51-57
- Martin Alexander and J.F.V. Keiger, The Algerian War: Strategy, Operation and Diplomacy (London : Frank Cass Publishers, 2002) pp.8-10
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
 |
פורטל המזרח התיכון | ||
